כותב טקסטים ומוסיקה וחוקר תפיסה מוסיקאלית. לפעמים מצלם. ספרים: שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996); מה יש (סדרת כבר, כרמל 2007). זוכה פרס "טבע" לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, 2007.
א. הכותרת אירונית
ב. בחסות החשיכה פורצות המחשבות, יש פה משחק בין ירוק לאדום שיש בהם משהו אטום, מלא, מרוכז לבין גליל שנראה כמו יצוק ובנוי מעצמו, מעצם העמדה של טבע דומם (עד כמה שגליל נייר טואלט יכול להיות…)
ג. אני לא אחראית למה שנכתב בסעיף ב, שכן אני שרויה בהיסח הדעת
יפה מאוד. אוירה מעניינת . הקודש נראה שגבר על החול
ליאן ראוכברגר יש ציורים של STILL LIFE שמכילים גם גלילי כאלה. כדאי לך להכיר את ציוריו אם אתה עוד לא מכיר . יש תערוכה שלו במוזאון תל אביב
יפה הגליל הזה ויפה היפוך העליונים והתחתונים. שהרי על פי הקומפוזיציה זהו הגליל העליון, ואילו על פי פונקצייתו – הגליל התחתון הוא.
האם זהו רמז שבתאי לביאת המשיח במהרה?
אני מבין את התגובה – אני מניח שראית את הכותרת, פתחת מתוך ציפיה, וממש נפגעת. אז אני מתנצל (אגב, אני דווקא מאוהבי הנגב, אבל זה לא קשור…)
על הכותרת חשבתי דקה לפני העלאת הפוסט. התמונה צולמה כמה שנים קודם – ולדעתי, למרות האובייקט, היא דווקא מאד "רומנטית". אתגר ראוי הוא העלאת ניצוצות מן הביב.
הגליל המערבי מזכיר לי את "כולי אוזן". האופן בו חלק מאיתנו מסוגלים לתפוס מילים שצירופן אוטומטית יוצר תמונה אוטומטית…כאן אלמנט ההפתעה של הכותרת עובד יפה עם הצילום.
לגבי "קניובל" אולי לא שמת לב שהוא נולד עם תגובתי לדנידין שלך, באותו רגע נזכרתי, לכן אתה לא מכיר, וגם לא את "לגעת בתנובה"
צמחי מעזבות כותב
.jpg)
א. הכותרת אירונית
ב. בחסות החשיכה פורצות המחשבות, יש פה משחק בין ירוק לאדום שיש בהם משהו אטום, מלא, מרוכז לבין גליל שנראה כמו יצוק ובנוי מעצמו, מעצם העמדה של טבע דומם (עד כמה שגליל נייר טואלט יכול להיות…)
ג. אני לא אחראית למה שנכתב בסעיף ב, שכן אני שרויה בהיסח הדעת
היסח הדעת נשמע כמו מקום מעניין. והכותרת היא רק טיזר.
ותודה.
היסח הדעת, אותה עמימות זנבנבית, רצונית ובלתי רצונית, לא חובבת גלילים אטומים ולבניות יצוקות
זהר, צילום יפה, לא שהייתי רוצה להיות בחדר כזה…מה גם שמצד ימין יש שם משהו שדומה לחדק של פילפילון..:)
תודה, תמי. דווקא חדר יפה, גדול יחסית ומאוורר. ובאשר לחדק – עייני נא בארכיון "מעיין".
זהר, איזה ארכיון? שלך? תן כיוון…
הכוונה היא שהחוברת עם החדק היא גיליון של כתב העת "מעיין" (נדמה לי – זה היה מזמן)
יפה מאוד. אוירה מעניינת . הקודש נראה שגבר על החול
ליאן ראוכברגר יש ציורים של STILL LIFE שמכילים גם גלילי כאלה. כדאי לך להכיר את ציוריו אם אתה עוד לא מכיר . יש תערוכה שלו במוזאון תל אביב
תודה, מירי, גם על ההפנייה לראוכברגר. לא מכיר את העבודות האלה שלו. אקפוץ למוזיאון.
יפה הגליל הזה ויפה היפוך העליונים והתחתונים. שהרי על פי הקומפוזיציה זהו הגליל העליון, ואילו על פי פונקצייתו – הגליל התחתון הוא.
האם זהו רמז שבתאי לביאת המשיח במהרה?
אמיר – הנעלם ממך שהמשיח כבר שוכן בקרבנו?? ולא אחד בלבד –
ויפה הפירוש השבתאי שלך, אם כי נתן העזתי גורס דווקא שמקומו בבקעת בית נטופה.
זהר , אחרי מטולה… זה מה שאתה בוחר לתת תחת הכותרת גליל?!
לא כל מה שאינו רומנטי הוא כבר אמנות טובה.
תגובה מעניינת, חבל שאינך אמיצ(ה) דייך לחתום
זהר, בכלל לא התכוונתי שזה יצא בלי שמי, מוזר. זו אני סבינה מסג ואל תכעס כי הגליל הוא אצלי מחוז אהבה.
הי סבינה,
אני מבין את התגובה – אני מניח שראית את הכותרת, פתחת מתוך ציפיה, וממש נפגעת. אז אני מתנצל (אגב, אני דווקא מאוהבי הנגב, אבל זה לא קשור…)
על הכותרת חשבתי דקה לפני העלאת הפוסט. התמונה צולמה כמה שנים קודם – ולדעתי, למרות האובייקט, היא דווקא מאד "רומנטית". אתגר ראוי הוא העלאת ניצוצות מן הביב.
הגליל המערבי מזכיר לי את "כולי אוזן". האופן בו חלק מאיתנו מסוגלים לתפוס מילים שצירופן אוטומטית יוצר תמונה אוטומטית…כאן אלמנט ההפתעה של הכותרת עובד יפה עם הצילום.
לגבי "קניובל" אולי לא שמת לב שהוא נולד עם תגובתי לדנידין שלך, באותו רגע נזכרתי, לכן אתה לא מכיר, וגם לא את "לגעת בתנובה"
מעניינת השרשרת הזאת שפותחת זכרונות אטומים. תודה על התגובה.
גדול, מלא את משמעות החיים.
בוא ניסע לגליל עם גליל, ובלי רובה גליל, ואם נדרוך על גליל, יהיה לנו גליל מוכן.
להתראות טובה
תודה, טובה – וממש חיברת שיר חדש בהשראת הפוסט!
פרץ נוסטלגיה – השיר מזהוזה
(סך כל המילים המתחרזות עם המלה גליל)
אם היא לא מבוימת, אז אני אוהב את האינטימיות שיש בתמונה הזו.
הי עדי,
אני לא מביים תצלומים – פשוט עצלן מדי, מצלם רק מה שמוצא.