צמחי מעזבות כותב
אלן קולסקי הורוביץ
מה שקרה במלון אתמול בלילה
תרגום: דנה לובינסקי וזהר איתן
שתיתי רק שתי בירות.
לפעמים אני שותה אחת עשרה, גבר
ואז הולך לישון.
הוא לקח את הצלחת שלי ושם אותה
על שולחן אחר.
שולחן מלוכלך, בן אדם, זבובים
ועצמות וחתיכות של שומן.
הוא קרא לי מסטול,
קרא לשבעה סבלים,
גברים גדולים, גברים מאוֹלוּנדי.
הם רצו פנימה להרביץ לי;
בעטו, הכניסו אגרופים, בלי להפסיק.
אחר כך הגיעו השוטרים, שניים.
הם לקחו אותי, אחד בכל יד
אבל לא הייתה לי חולצה.
אז הבוס הבנאלף הגדול אמר,
"תביאו לו חולצה. הוא לא יכול
להסתובב ערום בלובי."
אבל הם הביאו לי
חולצה בלי כפתורים;
הכרס שלי התנופפה על כל האורחים.
כל הלילה רעדתי בצינוק,
השף הקארטיסט הזה, הג'קט שלו הסריח
מגזרים מאודים, רוטב וביצים מטוגנות.
סמל אחד בעט בי.
"מה 'תה עושה פה?"
בוק מחורבן.
אבל הוא נתן לי ללכת.
אני יכול לחזור למלון
אבל לא לדפוק למניאק את הצורה.
לא אכפת לי מהעבודה.
יש לי מקום.
הולך לרדת גשם.
אני לא צריך את האנשים האלה.
רק תנו לי לחתום בלשכה.
צריך לפחות שני מתרגמים בשביל להתגבר על כזה אחד :)))))))))
כיף שהייתם בפתיחה
תודה מירי, היה כיף להיות שם ןלראות את הדברים (ואת האנשים!)ב"חי".
וכמובן, זה למירי!
אני חושב שזה שיר גרוע
ממש גרוע
ואני יודע משהו על סיטואציות כאלה
הי אבי,
אם זה שמך האמיתי – כל הכבוד! יש בבלוג הזה עודף של פרגון הדדי (אולי בצדק, אבל בכל זאת), ואתה יוצר איזון מתבקש.
אם זה אינו שמך – חבל!
והשיר דווקא אחלה לדעתי (למרות שלא אני כתבתי :), אבל אני מודה שיותר מעשר בירות באותו ערב עדיין לא חוויתי.
איפה מצאתם אותו ? ממש מעולה. והתרגום מעביר את זה. השורה האחרונה עושה את השיר הזה למה שהוא.
הוא משורר דרום אפריקאי, די ידוע שם כנראה. דורון תבורי מצא את השיר, וביקש שנתרגם אותו (ועוד שיר מדרא"פ, שאולי אעלה כאן בהמשך) לפסטיבל "קולה של המילה". תרגמנו בשמחה, ומבחינתי מתוך הזדהות מלאה 🙂