כותב טקסטים ומוסיקה וחוקר תפיסה מוסיקאלית. לפעמים מצלם. ספרים: שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996); מה יש (סדרת כבר, כרמל 2007). זוכה פרס "טבע" לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, 2007.
הניגודיות הברורה כמעט כופה את הפיוטיות מאליה, נוסף לאופי העתיק (שאני פחות אוהבת) או החלוד של פתח האור, אבל בכל ההתרחשות הכאילו מכוונת הזו יש איזו דמות מסתורית לא ברורה
תודה רבה, תמי. אני לא מתיימר להיות וורמר ולא וואן הוך. אגב, מישהי (דגנית ברסט) שראתה את העבודות הללו אמרה לי דבר דומה, אבל כביקורת שלילית (מאד). כלומר: זה לא מחדש כלום. עשו את זה כבר.
צמחי מעזבות כותב
תמונה ממש מדליקה.
מעניינת.
תודות, שירי!
הניגודיות הברורה כמעט כופה את הפיוטיות מאליה, נוסף לאופי העתיק (שאני פחות אוהבת) או החלוד של פתח האור, אבל בכל ההתרחשות הכאילו מכוונת הזו יש איזו דמות מסתורית לא ברורה
וואו. שכינה שורה גם על האקונומיקה.
ברור, והרי אלהים שורה בכל, לא? 🙂
יפה אמרת, צליל: ודרמה מסתורית לא ברורה יש תמיד ובכל מקום, לא?
יפיפה.
תודה, איריס. לא יפהפה מדי?
לא… זו אסתטיקה עדינה ואכן אור השכינה, כמו שכבר נאמר כאן, שוכן בתצלום היפיפה הזה. כמו תכשיט.
והרי האור הוא הכל, לא?
זהר, עברת לצילום? זה יפה.
אמיר, תודה. אני מתגורר שם (דירת נופש) כבר שנים.
כמה עדין. גומחה מכילה ואור.
תודה, שולמית. יש שם גם דברים פחות עדינים, אבל האור (והחושך) מרגיעים אותם.
זהר, צילום מדהים, תאורה כמו מתקופת יאן ורמר.
תודה רבה, תמי. אני לא מתיימר להיות וורמר ולא וואן הוך. אגב, מישהי (דגנית ברסט) שראתה את העבודות הללו אמרה לי דבר דומה, אבל כביקורת שלילית (מאד). כלומר: זה לא מחדש כלום. עשו את זה כבר.
נראה כמו אסון שעומד להתממש.
הקודש שבחול. יפה
אור של התגלות על טבע דומם כל כך לא צפוי — מציל מרומנטיקה.
תודה, סבינה. כן, אני מקווה שהאקונומיקה מצילה את זה מקיטש.
מירי – חן חן. אגב, הגומחה נמצאת בחדר הכניסה למנזר בודהיסטי-טיבטי קטן בלדאק (צפון הודו).
מעניין זהר היא בפרוש הזכירה לי גומחה במנזר בנות ציון בעין כרם
אסתטיקה של נזירות
הי שירה. תמיד יש איזה אסון שעומד להתממש, לא?
ומעניינת התגובה שלך. קלטת משהו (שגם לדעתי נמצא שם) שאינו על פני השטח.
לא.
אולי פוטנציאל לאסון הוא משהו שתמיד קיים במידה זו או אחרת, ז"א – כן!
אבל בכל זאת לא. כי כאן הפוטנציאל קרוב יותר לע"ד…
🙂
היי זהר
נקיק בנפש.
רב החושך על המואר… ובכל זאת יש שם אור ששובר את החושך, הייתי נותנת שם אחר לציור, לחבר את ריגשותיך
להתראות טובה
הי טובה,
תודה על הרשמים הפואטיים.
באשר לשם, אני מעדיף להשאיר שם "ניטראלי" לכאורה – את רואה שאין צורך בשם רגשי כדי שהתמונה תעורר רגשות.