כותב טקסטים ומוסיקה וחוקר תפיסה מוסיקאלית. לפעמים מצלם. ספרים: שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-ביתן, 1996); מה יש (סדרת כבר, כרמל 2007). זוכה פרס "טבע" לשירה בפסטיבל המשוררים במטולה, 2007.
אם כבר שיימלס סלף-פרומושן, לך עד הסוף.
🙂
הוסף את הלינק לביקורת המלאה של שירה סתיו. היא מבקרת מצויינת, ועיניה מפצחות טקסטים בכשרון גדול. ביקורת אוהדת שלה היא מחמאה גדולה מכפי שאפשר לשער.
(גילוי נאות: אני מכיר את שירה סתיו היטב, ואנו חברים טובים).
ואני מצטרף לאבחנתך על שירת סתיו.
🙂
ועכשיו נתת לי רעיון. אבדוק הסכמתה לעשות לה מה שאתה עשית לדנה לובינסקי.
(אופס, זה נשמע קינקי. אבל בְּאֵרוח בבלוגייה עסקינן).
היי זוהר,
היה לנו כאן דיון אחד בבלוג שלך, לא זוכרת איך כיניתי את עצמי ואין לי מושג מה כתבתי אז ואין לי כוח לבדוק.
בכל אופן: מזל טוב! מגיעה לך הביקורת (לא מכירה אותך אישית, מגיעה לך כמשורר :)).
חשבתי, גם מניסיון אישי במובן מסוים (בתחומים אחרים) שזה לא נכון לקרוא לזה קידום עצמי, כי הרי איזה קידום עצמי יכול להיות בסביבה כזאת? כאן נמצאים שלושת האנשים היחידים (לא להיעלב, ככה כולנו) שבין כה יודעים על הספר. כך שנדמה לי לפחות בדברים דומים לגבי עצמי, שמה שמביך זה לאו דווקא "יחסי ציבור" (שהם לפחות מעשה רציונאלי לכאורה), אלא איזשהו רצון טבעי ואנושי לתהודה, "להאריך את הרגע". סתם הרהורים מטאפיזיים דביליים על ביקורות ואזכורים שונים.
וידוי, רק שתדעי: "צניעות" כזו, והחשש לכאורה מקידום עצמי, באים תמיד מיוהרה איומה. הרי אני (ואולי, רק אולי, כמה כותבים אחרים) ממש בטוח שאיכויותיו של הספר נוגהות כה חזק ורחוק, שמספיק לראות אותו על המדף, או בכלל רק להרהר רגע באפשרות שהוא אולי קיים איפשהו, כדי להבין שזהו הדבר הטוב ביותר שבא לעולם מאז המצאת שקדי המרק. העובדה שצריך ליחצן דבר כזה (ומי יחצן את שקדי המרק?) פוגעת בעמקי האגו הכי חבויים.
ברור 🙂 בדיוק בגלל זה אני תוהה למה בקהילה כזאת קטנה שכולם סובלים מאותם דברים להיטפל למילים כמו יחסי ציבור, קידום וכו". אפשר לחשוב שזה המכללה למנהל. יאללה, מותר להודות כאן באמת הטבעית והחיננית. והעיקר (בכל זאת) שטוב להיות בגליון כזה במומלצים. אני מתנצלת שאני בשם בדוי, שמי בין כה לא מוכר, כי אני לא מהתחום הזה. אני מאוד אוהבת שירה, אבל הרבה פחות מזה משוררים… ואני מגיבה רק איפה שאני מרגישה שיש קצת הומור עצמי, ושיש עוד מקצוע למשורר, אחרת זה מסוכן 🙂 אני גם מתעניינת בקהילות ובאיפיוני קהילות ואוהבת לשאול שאלות ישירות (סקרנות חולנית לשמה).
תודה על הסקרנות והפרגון. אז "ציבור קוראי השירה" (כלומר, אלו שאינם משוררים בעצמם) זאת את? נעים להכיר.
אם את בענייני אנתרופולוגיה וכד", יש בביצות הזעירות שלנו שדה מרתק, אינסופי כמו מליארדי הקוליפורמים שמגלה המיקרוסקופ בטיפת מי שתיה תל אביבים, למחקר, איכותני אם לא כמותי.
היי זהר, בדיוק, כלומר, הציבור הזה הוא אני ולכן הכינוי – שוהה בלתי חוקית 🙂 קראתי פה איפשהו, אני חושבת שאמיר אור כתב את זה, שיש כאן הרבה קוראים מחוץ לשירה, והרגשתי כאילו כל העיניים מופנות אלי, כי אולי אני לא היחידה, אבל בין היחידים, זה בטוח. אגב, מבחינת קהילות – זה לא כל כך שונה מקהילות אחרות, אולי למי שלא יודע על זה כלום, זה קצת מאכזב, שזה לא שונה, אבל זה לא שונה מקהילות-אגו אחרות או קהילות בלוגים אחרות, שתמיד יש את הבעיה שכל אחד רוצה שיקראו אצלו ומסתבך בקריאת האחרים וכו". העניין הזה של שמות אמיתיים הוא לא כל כך פשוט ולא בטוח שהוא טוב, אני חושבת שזה גורם להמון עלבונות ומחויבויות כמו ב"חיים האמיתיים" וקצת מקלקל את הנאת המחשק שיכולה היתה להיות.
צמחי מעזבות כותב
הכותרת אירונית
שלי או שלך?
של "הארץ" ובמקרה גם שלי
nice
תודה מירי
סחתיין!
תודה!
גם אני בעדך
כל הכבוד, ואני בעד!
ודרך אגב – אני אוהבת שיימלס סלף פרומושן! יש בזה יופי. וגם אמת אמיתית מאד כי אם לא היית אוהב את הספר הוא לא היה רואה אור. וזה לגמרי לא אירוני.
(ובהצלחה!)
שירה – תודה מן הקרביים. אני לומד, קצת במאוחר, להשיר את הצביעות הקלה הזאת, ולנופף בדגל שלי מבלי להכריז בוזמנית שהוא קצת סמרטוטי
זה הדדי, שולמית!
ובצדק! מצטרפת לממליצים,
ידידתך משכבר הימים.
הי ידידתי ושכנתי היקרה – תודה רבה וד"ש
איחוליי
תודרבה!
זהר,
אם כבר שיימלס סלף-פרומושן, לך עד הסוף.
🙂
הוסף את הלינק לביקורת המלאה של שירה סתיו. היא מבקרת מצויינת, ועיניה מפצחות טקסטים בכשרון גדול. ביקורת אוהדת שלה היא מחמאה גדולה מכפי שאפשר לשער.
(גילוי נאות: אני מכיר את שירה סתיו היטב, ואנו חברים טובים).
הי שחר-מריו,
תודה על ההצעה, הנה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/965186.html
אני מצטרף (באופן אובייקטיבי לחלוטין:) לדעתך על שירה. היא גם משוררת מעניינת מאד.
ואני מצטרף לאבחנתך על שירת סתיו.
🙂
ועכשיו נתת לי רעיון. אבדוק הסכמתה לעשות לה מה שאתה עשית לדנה לובינסקי.
(אופס, זה נשמע קינקי. אבל בְּאֵרוח בבלוגייה עסקינן).
רעיון יפה, אבל למה ששירה לא תפתח כאן בלוג?
גם על זה חשבתי. ואת המלצתי אמסור ליעל ישראל אם וכאשר תיתן לי שירה את הסכמתה.
ובוא נתקדם עוד צעד. למה שלא תעשה כדבר הזה עם דנה? יש לי תחושה שיש לה עוד רעשים יפים להנחיל לנו, גם אם פחות ריחניים מאלה, שתיארה לנו כאורחת.
🙂
תודה, ש-מ. יפורסם כאן עוד מעט שיר נוסף של דנה. אפשר לקרוא כמה שירים שלה גם ב_מטעם_ האחרון (14).
היי זוהר,
היה לנו כאן דיון אחד בבלוג שלך, לא זוכרת איך כיניתי את עצמי ואין לי מושג מה כתבתי אז ואין לי כוח לבדוק.
בכל אופן: מזל טוב! מגיעה לך הביקורת (לא מכירה אותך אישית, מגיעה לך כמשורר :)).
חשבתי, גם מניסיון אישי במובן מסוים (בתחומים אחרים) שזה לא נכון לקרוא לזה קידום עצמי, כי הרי איזה קידום עצמי יכול להיות בסביבה כזאת? כאן נמצאים שלושת האנשים היחידים (לא להיעלב, ככה כולנו) שבין כה יודעים על הספר. כך שנדמה לי לפחות בדברים דומים לגבי עצמי, שמה שמביך זה לאו דווקא "יחסי ציבור" (שהם לפחות מעשה רציונאלי לכאורה), אלא איזשהו רצון טבעי ואנושי לתהודה, "להאריך את הרגע". סתם הרהורים מטאפיזיים דביליים על ביקורות ואזכורים שונים.
הי שב"חית,
וידוי, רק שתדעי: "צניעות" כזו, והחשש לכאורה מקידום עצמי, באים תמיד מיוהרה איומה. הרי אני (ואולי, רק אולי, כמה כותבים אחרים) ממש בטוח שאיכויותיו של הספר נוגהות כה חזק ורחוק, שמספיק לראות אותו על המדף, או בכלל רק להרהר רגע באפשרות שהוא אולי קיים איפשהו, כדי להבין שזהו הדבר הטוב ביותר שבא לעולם מאז המצאת שקדי המרק. העובדה שצריך ליחצן דבר כזה (ומי יחצן את שקדי המרק?) פוגעת בעמקי האגו הכי חבויים.
ברור 🙂 בדיוק בגלל זה אני תוהה למה בקהילה כזאת קטנה שכולם סובלים מאותם דברים להיטפל למילים כמו יחסי ציבור, קידום וכו". אפשר לחשוב שזה המכללה למנהל. יאללה, מותר להודות כאן באמת הטבעית והחיננית. והעיקר (בכל זאת) שטוב להיות בגליון כזה במומלצים. אני מתנצלת שאני בשם בדוי, שמי בין כה לא מוכר, כי אני לא מהתחום הזה. אני מאוד אוהבת שירה, אבל הרבה פחות מזה משוררים… ואני מגיבה רק איפה שאני מרגישה שיש קצת הומור עצמי, ושיש עוד מקצוע למשורר, אחרת זה מסוכן 🙂 אני גם מתעניינת בקהילות ובאיפיוני קהילות ואוהבת לשאול שאלות ישירות (סקרנות חולנית לשמה).
תודה על הסקרנות והפרגון. אז "ציבור קוראי השירה" (כלומר, אלו שאינם משוררים בעצמם) זאת את? נעים להכיר.
אם את בענייני אנתרופולוגיה וכד", יש בביצות הזעירות שלנו שדה מרתק, אינסופי כמו מליארדי הקוליפורמים שמגלה המיקרוסקופ בטיפת מי שתיה תל אביבים, למחקר, איכותני אם לא כמותי.
היי זהר, בדיוק, כלומר, הציבור הזה הוא אני ולכן הכינוי – שוהה בלתי חוקית 🙂 קראתי פה איפשהו, אני חושבת שאמיר אור כתב את זה, שיש כאן הרבה קוראים מחוץ לשירה, והרגשתי כאילו כל העיניים מופנות אלי, כי אולי אני לא היחידה, אבל בין היחידים, זה בטוח. אגב, מבחינת קהילות – זה לא כל כך שונה מקהילות אחרות, אולי למי שלא יודע על זה כלום, זה קצת מאכזב, שזה לא שונה, אבל זה לא שונה מקהילות-אגו אחרות או קהילות בלוגים אחרות, שתמיד יש את הבעיה שכל אחד רוצה שיקראו אצלו ומסתבך בקריאת האחרים וכו". העניין הזה של שמות אמיתיים הוא לא כל כך פשוט ולא בטוח שהוא טוב, אני חושבת שזה גורם להמון עלבונות ומחויבויות כמו ב"חיים האמיתיים" וקצת מקלקל את הנאת המחשק שיכולה היתה להיות.
תודה שיידעת, זהר.
בדברים האלה, אני לא מאמינה ב"צניעות" מזוייפת.
ולהראות מה שיש, זו אמת.
לא שום דבר אחר.
מאחלת לך המון.
מרונית.
המון תודןת, רונית