צמחי מעזבות כותב
תַּעֲלוּלִים נוֹירוֹנָאלִיים
דנה לובינסקי
בַּלַּיְלָה מְהוּמָה גְדוֹלָה מְאַיֶּמֶת לִפְרוֹץ מִנְחִירֵיךָ
הֲפִיכָה צְבָאִית קָמָה לְךָ בָּזֶּרֶג.
נִיל אָרְמסטרוֹנג נוֹעֵץ לְךָ כּוֹכָבִים וּפַסִּים בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַגְּרוֹגֶרֶת,
צ"אושסקו אלנה מְמַיֶּנֶת עִקְּבֵי-תַּנִּין לְאֹרֶךְ יְרֵכֶיךָ,
עָמוֹק בִּתְעָלוֹת אָזְנֶיךָ וירג"יניה וולף צוֹלֶלֶת אֶל מוֹתָהּ
וּמהאטמה גָנְדִי שׁוֹבֵת רָעָב בֵּין בְּהוֹנוֹת הַרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ.
הֲפִיכָה צְבָאִית קָמָה לְךָ בָּזֶּרֶג.
נִיל אָרְמסטרוֹנג נוֹעֵץ לְךָ כּוֹכָבִים וּפַסִּים בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַגְּרוֹגֶרֶת,
צ"אושסקו אלנה מְמַיֶּנֶת עִקְּבֵי-תַּנִּין לְאֹרֶךְ יְרֵכֶיךָ,
עָמוֹק בִּתְעָלוֹת אָזְנֶיךָ וירג"יניה וולף צוֹלֶלֶת אֶל מוֹתָהּ
וּמהאטמה גָנְדִי שׁוֹבֵת רָעָב בֵּין בְּהוֹנוֹת הַרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ.
אֲבָל לְךָ כָּל זֶה
לֹא נוֹגֵעַ,
אַתָּה חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עַל עוֹלָם רֵיק
עוֹלָם בֵּית-שִׁימוּשׁ
שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרוֹא בּוֹ בְּשֶׁקֶט
דלאי לָאמה
וְאֶת הַסֵּפֶר הַהוּא הַצָּהוֹב שֶׁמָצָאתָ לְיַד הַפַּחִים ("כֵּיצַד לְאַרְגֵּן אֶת בֵּיתֵךְ
בָּעֲשָׂרָה צְעָדִים קַלִּים").
לֹא נוֹגֵעַ,
אַתָּה חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עַל עוֹלָם רֵיק
עוֹלָם בֵּית-שִׁימוּשׁ
שֶׁאֶפְשָׁר לִקְרוֹא בּוֹ בְּשֶׁקֶט
דלאי לָאמה
וְאֶת הַסֵּפֶר הַהוּא הַצָּהוֹב שֶׁמָצָאתָ לְיַד הַפַּחִים ("כֵּיצַד לְאַרְגֵּן אֶת בֵּיתֵךְ
בָּעֲשָׂרָה צְעָדִים קַלִּים").
אַל תִּתְבַּיֵּשׁ מָתוֹק,
אֲנִי מַכִּירָה כְּבָר אֶת כָּל
הַתַּעֲלוּלִים הַנּוֹירוֹנָאלִיים שֶׁלְּךָ
לַהֲקַת בַּבּוּנִים יוֹשֶׁבֶת לְךָ בָּהִיפּוֹקַמְפּוּס וְצוֹעֶקֶת
הוּ. הוּ. הוּ.
אָדָם קַדְמוֹן מַכֶּה לְךָ בְּנַבּוּט עַל חוּט הַשִּׁדְרָה
צְלוֹפָחִים מְחֻשְׁמָלִים שׂוֹחִים עִגּולִים עִגּולִים
אֶצְלְךָ בָּנּוֹזֵל הַמּוֹחִי.
אֲנִי מַכִּירָה כְּבָר אֶת כָּל
הַתַּעֲלוּלִים הַנּוֹירוֹנָאלִיים שֶׁלְּךָ
לַהֲקַת בַּבּוּנִים יוֹשֶׁבֶת לְךָ בָּהִיפּוֹקַמְפּוּס וְצוֹעֶקֶת
הוּ. הוּ. הוּ.
אָדָם קַדְמוֹן מַכֶּה לְךָ בְּנַבּוּט עַל חוּט הַשִּׁדְרָה
צְלוֹפָחִים מְחֻשְׁמָלִים שׂוֹחִים עִגּולִים עִגּולִים
אֶצְלְךָ בָּנּוֹזֵל הַמּוֹחִי.
לִפְעָמִים,
אֲבָל רַק לִפְעָמִים,
דְּגֵי מַיִם
וּדְגֵי אֲוִיר
נוֹאֲקִים תִּקְווֹת מִלּוֹעֲךָ
אַתָּה חוֹשֵׁב וַדַּאי
"אֲנִי נֶחְנָק",
אֲבָל זֶה אַחֶרֶת אֲנִי אוֹמֶרֶת
לְךָ:
זוּג פִּילִים זְקֵנִים עוֹשִׂים בַּרֶקְטוּם הִתְעָרְבֻיּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ
מִי יִפַּח רִאשׁוֹן אֶת נִשְׁמָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה. (חוּץ מִזֶּה אֲהוּבִי,
לֹא מָצָאתִי כָּל דּוֹפִי בְּךָ.)
דְּגֵי מַיִם
וּדְגֵי אֲוִיר
נוֹאֲקִים תִּקְווֹת מִלּוֹעֲךָ
אַתָּה חוֹשֵׁב וַדַּאי
"אֲנִי נֶחְנָק",
אֲבָל זֶה אַחֶרֶת אֲנִי אוֹמֶרֶת
לְךָ:
זוּג פִּילִים זְקֵנִים עוֹשִׂים בַּרֶקְטוּם הִתְעָרְבֻיּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ
מִי יִפַּח רִאשׁוֹן אֶת נִשְׁמָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה. (חוּץ מִזֶּה אֲהוּבִי,
לֹא מָצָאתִי כָּל דּוֹפִי בְּךָ.)
הו…
זה גאוני!
וואו, תודה…
מרנין
איך זה שהדברים הכי מכוערים ומסריחים יפים? זה כל הזמן מציק לי. כנראה שהמראה האמיתית היא כזאת שאנו לא רוצים להתבונן בעדה. והמורכבות של החיים כל מלודית כשדנה כותבת על כך.
פשוט מקסים!!
לבלבי !!
שושנה
שושנה, תודה לך.
אני חושבת שזה משום שהאפשרות למצוא יופי דווקא בדברים הללו, בפרט כשמדובר באהוב/ה, נותנת לנו תחושה של סובייקטיביות ורצון שהוא ייחודי לנו.
כנראה זו הסיבה לכך שזוהי תבנית מוכרת של כל כך הרבה שירי אהבה, המפורסם ביניהם כמובן הסונטה של שייקספיר: My mistress" eye are nothing like the sun…
תודה, שלי.
להיפך-וזו תשובה לשורה האחרונה
מירי לא הבנתי, אך אני סקרנית
(חוּץ מִזֶּה אֲהוּבִי,
לֹא מָצָאתִי כָּל דּוֹפִי בְּךָ.)
ההיפך מחוץ מזה – אני דוקא אוהבת את כל זה, כל הארועים שמנית .(או שאולי לא הבנתי את המשפט ובדיוק לזה התכוונת)
האמת שזאת אמירה דו-משמעית. גם כמו שהבנת, וגם ההפך.
דנה, את משוררת נפלאה ואמיצה.
זהר, אני מקנאה.
שולמית, תודה. סליחה על האיחור בתגובה. (זו המבוכה…)דנה.
מצחיק. יפה. מאד. ויותר מכך.
תודה!
דנה, זה יפה, זה מדוייק, זה מוכר, זה כואב וזה גם מצחיק. את כותבת נהדר. תמשיכי בהכל. ואני מתכוונת: בהכל.
איריס
איריס תודה, זה מרגש ונורא יפה מצדך. בינתיים אני ממשיכה 🙂
כתוב יפה לאללה.
ארס נחשים (נחשות) טבול בדבש.
לפעמים אני דופקת תראש בקיר מול כמה שירה נשים מפיקות מהבוז לגברים. איזה מאזן אימה מזוין זה: אתה תעמוד על מגדלים ותכה על החזה שלך ותנהם, ואני אספר לך כמה כל זה מלא, מה זה מלא, גדוש, יופי. ככה זה: כשהם אומרים תהיי יפה ותשתקי, הן עונות, אין בעיה, וכותבות על זה שיר.
🙂
אבל יש פה הרבה אהבה…
דנה,
וואו,
עצוב-מצחיק-עצוב-מצחיק שכזה.
ברוב הפעמים ניתן לתאר בכזה יופי ובקישוט של מילים מנוקדות את העליבות של הסיטואציה או במקרה שלך את הרגשות שלך כלפי הבחור וחוסר ההיגיינה שלו (אם הבנתי נכון)
הצלחת. הצלחת לתאר ביופי
גלית
תודה, גלית.