קראתי אלה/שיר לגבריאלה אלישע

קראתי אלה

והָיוּ לִי סִבּוֹת מוּצָקוּת לָבוֹא אֵלַיִיךְ, לְמָשָׁל:

שֶׁמֶשׁ

וְהָיִינוּ אֲחַדוֹת

אֲבָל בָּאתִי אֶל סִפְרֵךְ

בְּרַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים בָּאוֹת,

בְּמַעְגָּלִים, סְמוּכוֹת וּפְצוּעוֹת.

וְקָרָאתִי בִּשְׁמֵךְ פָעָמַיִם קָרָאתִי

אֵלָה אֵלָה וּבָאָה גַּבְרִיאֵלָה

לָשֶׁבֶת עִמָּדִי בְּעַמּוּד אַרְבָּעִים

וּבְעַמּוּד אַרְבָּעִים וְאֶחָד יָרַדְנוּ

וְעָלִינוּ וּפָחַתְנוּ מְאֹד. הָיִינוּ

הוֹלְכוֹת וְחוֹזֶרֶת לִקְרֹא

וְלֹא יָכֹלְתְּ לְגַעַת בַּצִּפֳּרִים

אֲבָל הָיוּ לָךְ מִלִּים מכוּנפוֹת

כִּשַּׁפְתְּ בָּעֲנָנִים הַנְּמוּכִים וְנִפְתְחוּ

כָל הַמִּלִּים והוֹבִילוּ אֶל מִלִּים

וּבָאוּ בַּחֲדָרִים וּבָאתָ בַּחדריי

לְלַמֵּד אוֹתִי צִפֳּרִים.