מסתובבת לאט כותבת

    שיר שכתבתי לפני כחודשיים, בעקבות צפייה בסרטה היפה של סימון ביטון על מחמוד דרוויש. גלות  "נלך איך שאנחנו:  אישה בת חורין וחבר נאמן"  (מחמוד דרוויש)       אֲנִי מוּכָנָה לִגְלוֹת מִגּוּפִי מחמוד מִגּוּפִי הָעַכְשָׁוִי שָׁם תּוֹעָפוֹת הַדָּם זוֹרְמוֹת וְנִתְקָלוֹת בָּעֲצָמִים, בָּעֲצַמוֹת בּוֹעֵר כְּמוֹ אֶצְלְךָ, מחמוד שֶׁיָּכֹלְתָּ לִהְיוֹת אָבִי וְלֹא הָיִיתָ אוֹ מְאַהֲבִי וְלֹא הָיִיתָ אֲבָל אוֹהֲבִי וְנַעֲשָׂה ...

קראתי אלה   והָיוּ לִי סִבּוֹת מוּצָקוּת לָבוֹא אֵלַיִיךְ, לְמָשָׁל: שֶׁמֶשׁ וְהָיִינוּ אֲחַדוֹת אֲבָל בָּאתִי אֶל סִפְרֵךְ בְּרַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנָּשִׁים בָּאוֹת, בְּמַעְגָּלִים, סְמוּכוֹת וּפְצוּעוֹת.   וְקָרָאתִי בִּשְׁמֵךְ פָעָמַיִם קָרָאתִי אֵלָה אֵלָה וּבָאָה גַּבְרִיאֵלָה לָשֶׁבֶת עִמָּדִי בְּעַמּוּד אַרְבָּעִים וּבְעַמּוּד אַרְבָּעִים וְאֶחָד יָרַדְנוּ וְעָלִינוּ וּפָחַתְנוּ מְאֹד. הָיִינוּ הוֹלְכוֹת וְחוֹזֶרֶת לִקְרֹא   וְלֹא יָכֹלְתְּ לְגַעַת בַּצִּפֳּרִים אֲבָל הָיוּ לָךְ מִלִּים מכוּנפוֹת כִּשַּׁפְתְּ בָּעֲנָנִים ...