מסתובבת לאט כותבת
שיר שכתבתי לפני כחודשיים, בעקבות צפייה בסרטה היפה של סימון ביטון על מחמוד דרוויש.
גלות
"נלך איך שאנחנו:
אישה בת חורין וחבר נאמן"
(מחמוד דרוויש)
אֲנִי מוּכָנָה לִגְלוֹת מִגּוּפִי
מחמוד מִגּוּפִי הָעַכְשָׁוִי
שָׁם תּוֹעָפוֹת הַדָּם זוֹרְמוֹת
וְנִתְקָלוֹת בָּעֲצָמִים, בָּעֲצַמוֹת
בּוֹעֵר כְּמוֹ אֶצְלְךָ, מחמוד
שֶׁיָּכֹלְתָּ לִהְיוֹת אָבִי
וְלֹא הָיִיתָ אוֹ מְאַהֲבִי
וְלֹא הָיִיתָ אֲבָל אוֹהֲבִי
וְנַעֲשָׂה מְאֻחָר
אַחֲרֵי הַבְּרִיאָה לִפְעָמִים
אִישׁ הוֹלֵךְ, רָגִיל בְּמִשְׁקָפָיו,
בִּשְׂעָרוֹ, בְגּוּפוֹ שֶׁצָּנוּם בְּרַעַשׁ
נְשִׁימָתוֹ בְּרַעַד צַעֲרוֹ
אֲנִי יְכוֹלָה לִגְלוֹת מִגּוּפִי מחמוד אֲנִי
יְכוֹלָה, אֵלֵךְ לפנייךָ מחמוד,
אִשָּׁה שֶׁגּוּפָה חֲלוֹמוֹת
וְאִישׁ שֶׁלִּבּוֹ בגְבוֹהִים,
שְׁנַיִם וְאֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ
נְפַלֵּס בְּבֵטוֹן הַגְּדֵרוֹת,
בסְבַךְ קְנֵי רוֹבִים,
בֵּין פֹּארוֹת רִמּוֹנֵי הַגַּז
עָמוּסִים, במצ'טת מִלִּים
נְסַפֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
אֲנִי צְרִיכָה לִגְלוֹת מִגּוּפִי, לִגְלוֹת מיָמַיי
מחמוד בַּמַּעֲרָב בַּמִזְרָח לילותיי
רַק אֵפֶר וערפילים וּמִצָּפוֹן תיסגר
הַתִּקְוָה וּמִדָּרוֹם ייפתחו הַשִּׁירִים
שֶׁכָּתַבְתָּ מחמוד לְמַלֵּא אֶת הָאַין
בְּשֶׁצֶף הַדְּיוֹ אֶת הָעַיִן בחֵלֶב דִמְעָה
אֶת הַיָּד בַּתְּנוּעָה החופשית הָאַחַת
שֶׁנּוֹתְרָה, וְהֵיכָן אֱלֹהִי הַשִּׁירָה?
אַחֲרֵי הַגְּוִיעָה לִפְעָמִים,
אִישׁ יוֹצֵא אֶת גּוּפוֹ כְּמוֹ
שׁיוֹצְאִים מקִיר שֶׁהָיָה פַּעַם בַּיִת,
בַּחִפָּזוֹן וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר
אֲנִי רוֹצָה לִגְלוֹת מִגּוּפִי, מחמוד
אָנָּא מחמוד תֵּן לִי
מִגּוּפִי הַיְּחִידִי, הַיְּהוּדִי
מרגביו הַמַּרְקִיבִים, מתולעיו
סבלניות הַזְּמַן עוֹשֶׂה לִי סִימָנִים
שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר מחמוד
שֶׁאֶפְשָׁרִי אֲבָל אָסוּר לְהִכָּנַע
ממש במקרה הגעתי לאתר, וראיתי את שמך מתנוסס בגאון למעלה. איזה כיף
ענת יקרה, LONG TIME… מה שלומך?
לא נעים לי להגיד, אבל לא ממש הבנתי נגד מה המחאה… (לא ראיתי את הסרט שהזכרת. אני מאלה שחיים בלי טלוויזיה, אם זה היה בטלוויזיה)
היי גבריאלה, זו מחאה נגד הגלות, הבדידות, המלחמה (חלק מהנושאים בהם עוסק הסרט) שהחלה לבעבע אצלי כשיצאתי מההקרנה בסינימטק (גם לי אין טלביזיה, אני מעדיפה ספרים וקולנוע…), לא התכוונתי לפרסם אותו כך, אבל הימים האחרונים העציבו אותי כל כך, פתאום היה לי חשוב להשמיע קול.
ענת, תודה רבה לך על ההסבר. אני שמחה לפגוש אנשים שחיים בלי טלוויזיה (אבל מצד שני התמכרתי למחשב, אז מה בדיוק הועילו חכמים בתקנתם?) ואני כמובן מצטרפת למחאה שלך, והלוואי שיגיעו כבר זמנים של שלום ורגיעה ובנייה ואהבה. אמן כן יהי רצון!
אכן טוב לשמוע על עוד אנשים שחיים בלי טלויזיה. באשר להתמכרות למחשב– עשיתי לי חוק שלא פותחים אותו כל עוד יש אור בחוץ ואפשר להתבונן בעולם… ההתבוננות הזו גם מניבה שירים, המחשב עוזר לערוך אותם ולשלוח אותם וכ"ו.
סבינה יקרה, הלוואי שאצליח לאמץ לעצמי חוק כזה או דומה לו…
השיר עשוי היטב , ענת.
תודה סבינה יקרה
שיר מצוין ענת. את הבית הזה אני לוקחת איתי:
אַחֲרֵי הַגְּוִיעָה לִפְעָמִים,
אִישׁ עוֹזֵב אֶת גּוּפוֹ כְּמוֹ
שֶׁעוֹזְבִים קִיר שֶׁהָיָה פַּעַם בַּיִת,
בַּחִפָּזוֹן וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר
לפעמים אני מרגישה ככה.
אם את לוקחת, אני שקטה כי את תשמרי עליו היטב…תודה יעל
לענת
אני חושב שהשיר שלך נפלא
את רוצה לחבר את השברים שלך שלו ושלנו
לאחד.
בימים האחרונים אני רק רוצה לבכות, הכל כל כך בוער ואיך להציל? תודה גיורא
היי ענת
השיר מדבר את המרחק והקירבה שיש בתוכנו
אני צריכה לגלות מגופי לגלות מימי
זה השבר
אך ניסית להוציא אותו מהבוץ
בנתיים להתראות טובה
זו העבודה שלנו, לא? לפעמים נכנסים לבוץ למשות מישהו (או את עצמנו), לפעמים פוחדים להיכנס, לפעמים נכנסים וטובעים… תודה, טובה, שכתבת
לענת, קראתי הרבה פעמים, לא קל, אהבתי את הבית שמתחיל:"אני צריכה לגלות מגופי…עד היכן אלוהי השירה?" גם אני שואלת.
היי לבנה, תודה שקראת הרבה פעמים (גם אני כתבתי אותו פעמים רבות).
שיר חזק, ענת. אהבתי
עודד יקר, תודה, דעתך חשובה לי.