או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
אֲחַרֵי הַיָרֵח הַמָלֵא
נְדָבֵּר
(עַד הֲלוֹם הַלָיְלַה)
עַד שֶכּל הַגוּף יִצְרוֹב מְזִיכָּרוֹן.
אֲנִי נִדְבֶּרֶת עִם עַצְמִי וְעִם כְּאֵבַי
לְהוֹשִיט בָּאַפֵילָה אֶת יָדִי
וְלִלְחוֹש שֶאֵינֵנִי מְבִינָה שָפַה אַחֶרֶת
מִלְבַד שִכְחָה.
אֲחַרֵי הַיָרֵח הַמָלֵא
נְדָבֵּר
(עַד הֲלוֹם הַלָיְלַה)
עַד שֶכּל הַגוּף יִצְרוֹב מְזִיכָּרוֹן.
אֲנִי נִדְבֶּרֶת עִם עַצְמִי וְעִם כְּאֵבַי
לְהוֹשִיט בָּאַפֵילָה אֶת יָדִי
וְלִלְחוֹש שֶאֵינֵנִי מְבִינָה שָפַה אַחֶרֶת
מִלְבַד שִכְחָה.
סיגל, במעט מלים את אומרת כל כך הרבה. ויפה התנועה המעורפלת במרחב ובזמן
תודה אהוד
יפה
תודה לי
ובעצם לא ברור מה קרה פה. כמו פרגמנט יפה ממשהו שטרם נאמר.
אכן אמיר, עדיפה העמימות. תודה.
כמה אינה שוכחת השכחה הזו
כמו צלקת חני. תודה
לטעמי הצעת ההגשה של השיר הזה קצת בנאלית, הוא נעדר את הברק המייחד את ההגשה של רוב שירייך האחרים, ובקצוות אף נגוע בליטראטיות יתירה, כלומר התייפיפות לשונית לשם התייפיפות לשונית
תודה מירי על הביקורת
סיגל, לפני שהירח התמלא הכל טבל שכחה, אחר כך כבר היה דיבור, עיבוד נתונים, ואז אפשר לזכור כל דבר וזה צורב…
כן. בדיוק כך. תודה תמי
היגד חזק מאוד, במועד המסוים.
הלילה הולם אותך (ובך), סיגל.
(ולא בכדי אֶת השורה המשמעותית הזו בחרת להחביא בסוגריים).
אני חייב לציין, סיגל (משוררת הבית שלי), שזה אחד השירים שנקבו בי פחות משירייך האחרים. אבל את כותבת יפה את השפה שאת מיטיבה להבין. אי אפשר לטעון אחרת.