או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
1.
אַבִיךְ אוֹבֵד
בְּמִסְדְרוֹנוֹת
בֵּית הַחוֹלִים
כְּמוֹ יֶלֶד
שֶאִיבֵּד אֶת אִמוֹ
בְּגָן הַשָעשוּעִים הַגָדוֹל
2.
הַיִיתְ מוּכְרַחָה לְהוֹרִיד אֶת רֵיח הַמָחְלַקָה שֶדַבָק בִּבְשַרֵךְ.
לא סִיפָּרְתִי לַךְ
עַל הַשָנִים, בַּהֶן נִיסִיתִי
לְקַלְפוֹ מְעַל עוֹרִי
כְּמוֹ גֶלֶד פֶּצַע אַכְזָר
3.
בַּלַיְלָה אַתְ חוֹלֶמֶת עַל ראש סַבָתֵך.
הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלִי הֶפְסֵק. אוּלַי בְּבוּלְגָרִית.
אֵינִי מכִּירָה אֶת חַלוֹמוֹתָיִיך. גַם הַשָפַה הַזָרַה
לא הוֹפֶכֶת מַשֶהוּ מוּכַּר לְמוּכַּר וּבִכְדֵי לִצְחוֹק
אַת מוֹחֵאת כַּפָּיִים כְּכֶלֶב ים.
כַּמָה זְמַן יַחְלוֹף
עַד שְיִטַשְטְשוּ הַמָרְאוֹת לִצְבַעִים עַמוּמִים
לְלא רֵיח אוֹ שַפָה אוֹ שֵם
4. כְּלוֹמַר. וּמְהַהַתְחָלַה, תְּחִילַה
הַיְיתָה מְדָבֶּרֶת בְּמִטְבַּחָה, בַּסָלוֹן
בַּטֶלֶפוֹן
לְאַחָר מִכֵּן בַּמִיטָה נִכְרֶכֶת בְּסְדִינֵיהַ
בְּחִיתוּלֵיהָ מְמַלְמֶלֶת הַבָרוֹת בְּדִמְדוּמֵי
מְנוֹרַת הַחֶדֶר הַמַכִּים זַהָרוּרֵי אוֹר עַל הַקִיר הַלָבַן
5.
חַמְצָן רְטִיוֹת קַרוֹת חַמוֹת תַּחְבּוֹשוֹת אֶלַסְטִיוֹת גַזַה חוֹמֶר מְחַטֵא
אִינְסוֹלִין חַמְצָן מוֹרְפִיוּם חַמְצָן פֶּה נִפְעַר מִמַעֲמַקִים קְרָאַתִיךָ
לק.ס.
בְּדִמְדוּמֵי
מְנוֹרַת הַחֶדֶר הַמַכִּים זַהָרוּרֵי אוֹר עַל הַקִיר הַלָבַן
יפה, מזכיר לי את "אופק" של בנימין תמוז.
הי שולי יקר, שמחה על תגובתך ותודה.
איזה שיר סיגל, מרטיט
תודה חני
קורע לב ומכיל כאבה של אישה כמותך.
כל כך אמיתי.המפלט רק במילים המכשפות
מירי יקרה, אכן צריך להכיל כאב גדול כדי להבין. תודה.
כך כותבים שירה.
אוהבת אותך, סיגל.
גמני אותך. תודה.
סיגל, הצלחת להוציא את הפנימית (ג' ד ה ו..) החוצה, לשיר כה חד וכואב.
תודה תמי
יפיפה דודה יפיפיה .
אחיין אהוב אני מתגעגעת
חזק ומצליף, בעיקר הזכרון של הריח והאור המכה. ראש הסבתא- תמונה שנתקעת ונשארת גם לאחר סיום הקריאה (קראתי את השיר כמה פעמים מאז שפרסמת)
כן, הראש הזה באמת תמונה שלא מרפה. תודה איריס.
אין לי מילים…. חוץ מתודה
פשוט אוהבת אותך……..
הכי אוהבת אותך יקירתי.
כל כך יפה וחותך ועצוב ואמיתי
תודה תמי
לחיי העיניים שככה רואות, מתעדות, ומראות.