או איך שקוראים למישור הגדול כותבת
אֲשֶר הַיָה.
כְּשֶדוּבַּר בְּהַזָיוֹת לא מַצָאתִי פִּינָה אַחָת לִישוֹן.
לִיטָפְתִי אֶת הַשָחַר הַטוֹרֵף פִּיסוֹת אוֹר עַל מִיטָתִי.
לִיטָפְתִי אֶת הַשָחַר הַטוֹרֵף פִּיסוֹת אוֹר עַל מִיטָתִי.
לא הַרְחֵק מִשָם הִבְלִיח זִיכְרוֹנְךָ (הִנֵה אָתַה פּוֹסֵעַ
בַּרֶוָוח הַצָר בֵּין דֶלֶת בֵּיתִי לְחַדְרִי).
מְדָבֶּרֶת אֲנִי בְּגַעָגוּעַי. מַבָּטִי אוֹסֵף
מַרְאוֹת שֶהִתְאַחְדוּ, יָדְךָ עַל בִּטְנִי נְשִימָתִי
הַשְקֵטָה. אִם אֶעֱצוֹר עַכְשָיו לַנוּח, הַזִיכָּרוֹן יִפְקַח אֶת יְפִי רֶגַע
אַחִיזָתִי בִּזְרוֹעוֹתֵיךָ.
וּכְבַר, עַלֲטָה מְמַלֵאת אֶת הַאָוִויר. כַּך אֲתָה לוֹבֵש דְמוּת
בַּזְמַן הַזָר בֵּין חוֹשֶך לְאוֹר.
בַּזְמַן הַזָר בֵּין חוֹשֶך לְאוֹר.
יְקִיצָה. סַפֵּר לִי אֵיך מִשְתַקֵף הַאוֹר בְּמִיטַתְךַ.
סַפֵּר לִי. עֵינֵיך מבִּיטוֹת בִּי, אֲנִי חַשָה רַק אֵיך אֶכְתוֹב אוֹתְךָ
עַז כַּמָוֶות, הַרֵי
מְעֵבֵר לְגוּפְךַ הַעֵירוֹם הַדָחוּק בְּזִיכְרוֹנִי
מַפְרִידִים בְּינֵינוּ
בַּתִים וְשָדוֹת וּכְּבִישִים.
שיר שמשתרג בבשר, סיגל
אוהבת אותך שולמית, תודה.
כל משפט פיסה של אור
ויחד אור שוטף ושיר מרגש
נפלא סיגל
תודה ריקי יקרה.
סיגל יקרה, תמיד שואלים אותי למה אני נותנת כאלה אותיות ענק? וזה אולי שגעון.
אבל ממש קשה לי לקרוא את האותיות בשיר שלך.
לסיגל
כל כך יפה, הכל.
לא יכולתי שלא להזכר בלאה גולדברג ובסונטה התשיעית מתוך אהבתה של תרזה דימון:
מחלוני וגם מחלונך
אותו הגן נשקף, אותו הנוף,
ויום תמים מותר לי לאהוב
את הדברים אשר ליטפה עינך.
מול חלונך וגם מול חלוני
בלילה שר אותו זמיר עצמו,
ועת ירטיט ליבך בחלומו
אעור ואאזין לו גם אני.
האורן הזקן, שבו כל מחט
את מבטך נושאת כטל טהור
עם בוקר יקדמני בברכה
דברים רבים מאוד אהבנו יחד,
אך לא זרח באשנבך האור
עת בדידותי נגעה בבדידותך.
גיורא, אני נזכרתי גם כן בלאה גולדברג – "זה לא הים אשר בינינו".
גיורא יקר, לבי החסיר פעימה מהשיר שצירפת. כמה יפה. תודה.
שיר מרגש, סיגל.
תודה תמי, תודה.
סַפֵּר לִי. עֵינֵיך מבִּיטוֹת בִּי, אֲנִי חַשָה רַק אֵיך אֶכְתוֹב אוֹתְךָ
עַז כַּמָוֶות, הַרֵי
מְעֵבֵר לְגוּפְךַ הַעֵירוֹם הַדָחוּק בְּזִיכְרוֹנִי
מַפְרִידִים בְּינֵינוּ
בַּתִים וְשָדוֹת וּכְּבִישִים.
איזו הצהרה ארס פואטית חזקה. ומעבר לזה – פה ובכל סדרת האלפים – שורות נפלאות!
לי שמחת אותי, תודה.
סיגל, איזה שיר. טורף פיסות אור בנפשי. את מעולה.
(א', קח תרמיל וגמע את כל הבתים והשדות והכבישים, יא א'הבל).
גמא את …הדרכים.
גמע את המשקאות.
סליחה.
"אני חשה רק איך אכתוב אותך עז כמוות" שיר הורס ביותר, זו שירה במיטבה לטעמי
אני חשה רק איך אכתוב אותך עז כמוות, ואכן כתבת אותו, סיגל, בעור כתבת אותו באור , ושדות ובתים – מה הם מול זכרון האהבה הזה הלכוד באור היקיצה ?יפה סיגל, את רוקמת שירים ברקמת תחרה.
אלופת תרגום הכאב למילים. שיר חוצה בתים שדות וכבישים.
(מצטרפת לקריאתו של בנדרס!:))
סיגל המופלאה, המרגשת, מתי מתי מתי הספר?
שיר קורע בגעגועים ליש ולנכתב עליו גם יחד.
טוב אין מה לומר שלא נאמר כבר….
מ ד ה י ם ,
מחזיר אותי אחורה נותן לי לחשוב אולי …. אילו….
אלופת עולם
להתיידד עם נמר, לאלף נמר ולא יטרוף. ככה ראיתי את התמונה הראשונה.
פופצ'ה חרופצ'ה, איזה יופי