רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
שבת שלום רן
כיף לקרוא את המאמר שלך על הגנק מילים
21 ספרים
טוב מה לעשות
בעידן הגנק והאח הגדול למה אפשר לצפות
כן ירבו אמיצים כמוך שיכתבו מה הם חושבים
קראתי כבר לפני כמה ימים, ומסכימה לגמרי עם האבחנות שלך, רני יקר. ואל תספר לנו מי הייתה העורכת:)))
איריס האהובה, עורכת רוב ספרי קובן המתורגמים היא חברתך כלומר אנוכי. ואם כבר אז אתוודה שקראתי את רשימתו של רני והזדהיתי עם דבריו אך לא לגמרי. מצד שולחן עורכת התרגום (לא המקור חלילה) ובהשוואה לחומרים שאליהם נדרשתי רוב שנותי מטעמי עריכה – קובן הוא תענוג! ירון פריד הוא מתרגם רב חסד, שלשונו אולי מפתיעה את קובן עצמו – לו יקרא את עצמו בשפת הקודש – ובכלל להתפרנס על גב עריכת תרגומי ספרי מתח (שברגיל לא הייתי פותחת את עטיפתם) זהו פרס! רני, תאמר מה שתאמר – קובן הוא פשוט מקצוען. ואגב, הספר לבני הנעורים מאת קובן שזה עתה יצא לאור (בעריכתי אם כי הפעם הוא זכה ליד מתרגמת טובה) – "מחסה" – ראוי גם ראוי. תקני לילדייך, איריס. באחריות
באמת, ענתי? טוב. אם את אומרת!
משכפלת את תגובתי למאמר באתר מעריב: ביקורת טובה ומנומקת. ומותר גם מותר שלא לאהוב את הרלן קובן, כמו שמותר שלא לאהוב טלנובלות. וכמו שיש אנשים – "אפילו" רציניים – שהמילוט וההתרגעות שלהם הם הטלנובלות, יש קוראים אניני טעם, הסולדים מסופרים נוסחתיים גם אם הם מצליחים מאוד. אז מה אם פאולו קואלו התעשר מספריו המשעממים והרדודים, כולנו חייבים לאהוב? והרלן קובן הביא אל הספרייה שלי קהל, שבד"כ אינו מסתופף בספריות. יש שיגידו שזה השג בפני עצמו – ואפשר לראות זאת כך, ויש שיעקמו חוטם, וגם זה בסדר.
רני יגיל, שמזכיר במאמר שלו ענקי ספרות מתח כריימונד צ'נדלר ודשייל האמט, שאותם הוא מעריך ומוקיר, אינו יכול בה בעת להעריך את קובן. זו פשוט ליגה אחרת.
המאמר כתוב נפלא, מנומק, עוקצני ובועט ונושך כדבעי. איך אמרה אותה שחקנית (?): "כשאני טובה, אני טובה, אבל כשאני רעה, אני במיטבי":). שאפו, רני.
לייק, תלמתי. איזה תגובה מקסימה:)
מצטרפת לתלמה