כמעשה מראה מול מראה, מיקי הראל, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה, עשרה שירים מתוכו בלוויית דברים משלי עליו

מיקי הראל היא ציירת במילים ומשוררת בצבעים ואת השילוב הזה בין שתי האמנויות הללו: שירה וציור היא עושה באופן טבעי לחלוטין ובמין קדחתנות יצירתית נפלאה. גם בספר השירים החדש שלה, הרביעי במספר, בעל השם המקורי "כמעשה מראָה מול מראָה" היא מוכיחה את את היכולת הנדירה שלה לשזור בין שתי האמנויות.

 

להראל שירֵי מבט ונוף רגישים ביותר, שבהם באמת דבר נשקף לו בְּדבר אחֵר, כשם הספר, וכתוצאה מן הפרספקטיבה משתנֶה גם הדבר עצמו וגם המחשבה עליו משתנָה במעט. רוצה לומר, הדברים אינם כפי שהם נראים בשירתה של הראל, אלא כפי שהם משתקפים זה בָּזֶה וזה ליד זה. להראל יכולת לכתוב ברגישות לא רק שיר לירי בודד, אלא גם פואמה וּמחזור. היא אסוציאטיבית מאוד לטובה ממש כמו צייר הרושם וצובע במהירות כִּתמית את הקנבס ולפתע צצה לעיניך דמות בקו עדין ואישי מאוד.

 

וגם בתחום השיר הלירי החברתי יש לה שורות מפתיעות וכובשות מבית לבית, מחאתיות, אך מעל הכול עומדים שירֵי האהבה והזוגיות היפים שלה. אבל הדברים לא רק משתנים ומתעוותים במראה, הם גם נחלשים, הם רק נדמים כאינסופיים, אך העוצמה של ההשתקפות הולכת ונחלשת כמו בשיר הקצרצר הבא הנושא דימוי אחד וגם את שם הספר היפה הזה:

 

אחר כך

 

אָמַרְתָּ לָהּ אֲהוּבָה

אַחַר כָּךְ שָׁמְעָה אוֹתְךָ אוֹמֵר

לְכֻלָּן אֲהוּבָה, אֲהוּבָה…

נוֹתְרָה רֵיקָה

כְּמַעֲשֵׂה מַרְאָה מוּל מַרְאָה

 

 

עוד תשעה שירים יפים של מיקי הראל מתוך "כמעשה מראה מול מראה":

 

 

שקר לא נשטף

 

כָּל בֹּקֶר תְּכַבֵּס

בִּגְדֵי הַיּוֹם שֶׁעָבַר

שִׁגְרַת יוֹמָהּ

שׁוֹטֶפֶת רִגְעֵי אֵיכוּת

אִם כִּי

לַהַט אָדֹם בְּפָנֶיהָ הִסְגִּיר

כְּשֶׁאָמְרָה, לְכָל אֶחָד יֵשׁ תַּחְלִיף

בַּשֶּׁקֶט הַקָּרוֹב

הִבִּיט בָּהּ

 

 

תפילות

 

מחווה ליהודה עמיחי

 

עִם אוֹר רִאשׁוֹן, שָׁעָה כְּסוּפָה

שְׁעַת הַכְּרוּבִים, פִּרְחֵי אַלְמֻגָּן

בֵּין עֲצֵי צֶאֱלוֹן וּשְׁטִיחֵי צָהֹב

יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ

מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁגִּיד אָכִילֶס יִתְרַצֶּה

אוּלַי דַּלֶּקֶת בַּגִּיד הִיא

סִגּוּף חָדָשׁ שֶׁהִמְצֵאתִי

 

קִילוֹמֶטְרִים צִיּוּר

כְּרִבּוּעֵי הַשָּׁחֹר שֶׁל מָלֵבִיץ'

בֵּין רוּחַ לְחֹמֶר נוֹסְקִים

וּתְפִלַּת הַדֶּרֶךְ מְלֻוָּה בְּאַלְפֵי עֵינַיִם

אַלְמוֹנֵי בֹּקֶר מַבִּיטִים

בְּאָדֹם וְלָבָן, רֵיחָם מְשַׁכֵּר

טוֹעֵן מִצְבּוֹרֵי אַהֲבָה

תַּאיְלַנְד הָרְחוֹקָה שָׁטִיחַ מַרְגְּלוֹתַי

וּמֶחְקָר חָדָשׁ מַעֲלֶה אֶפְשָׁרוּת –

"תְּפִלּוֹת מוֹרִידוֹת לַחַץ הַדָּם"

 

 

כמעט שקיעה

 

בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית

שָׁמַיִם זוֹהֲרִים מֵעָלַי

נְהוּרִים וְיָפִים

בּוּעוֹת חֲלוֹם מְסַקְרְנִים

 

דַּקּוֹת סְפוּרוֹת וְהֵם לוֹבְשִׁים

סֻכָּר וָרֹד שֶׁל יְרִידִים

צִלַּמְתִּי מֵחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית

שֶׁפָּצַע בָּהֶם כִּתְמֵי גֶּשֶׁם בֻּצִּיִּים

אֲפֹרִים כְּמוֹ בַּחַיִּים

הֶחְלַטְתִּי לְהַשְׁאִיר רַק אֶת אֵלּוּ

הַנְּהוּרִים בְּזֹהַר שִׁמְשִׁי

שֶׁיֵּדְעוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

שֶׁחֲלוֹמוֹת שְׁרִירִים וְקַיָּמִים

וְאֵין הֶכְרֵחַ לִכְמוֹ בַּחַיִּים

 

 

מעל קברךָ

 

רָאִיתִי כֵּיצַד הוֹרִידוּ

טָמְנוּ אוֹתְךָ בַּעֲדִינוּת שֶׁל צוֹפְנֵי סוֹד

רַבִּים כִּבְּדוּ אוֹתְךָ

בְּדַרְכְּךָ הָאַחֲרוֹנָה אֶל עָפָר

לֹא כָּעַסְתִּי שֶׁבְּחַיֶּיךָ

לֹא עָלִיתָ לָהֶם בִּבְדַל מַחְשָׁבָה

שָׂמְחוּ כֻּלָּם לְהִפָּגֵשׁ

לְנֹכַח שִׂמְחַת הַמִּפְגָּשׁ

פָּרַץ נָהָר מֵעֵינַי

 

 

אוקסימורון פואטי

 

הַדַּקָּה הַתִּשְׁעִים תִּהְיֶה בְּחָמֵשׁ

אַחַר הַצָּהֳרַיִם

כְּשֶׁיַּכְנִיסוּנִי לַחֲדַר נִתּוּחַ

לְהוֹצִיא בֹּרֶג סְטְרַיְקֶר

מָגֵן קַרְסֻלִּי וּמַגְבִּיל טְוַח תְּנוּעָתוֹ

בָּהּ בְּשָׁעָה הַפִיזִיוֹתֵרַפְּיָה

דּוֹרֶשֶׁת הַגְדָּלַת טְוָחֵי תְּנוּעָה

בְּכָל כִּוּוּן

אוֹקְסִימוֹרוֹן פּוֹאֵטִי

חֲבָל שֶׁרְוּוי כְּאֵב הוּא

אוֹמְרִים נִתּוּחוֹן

עִם זֹאת צוֹם מָלֵא

גַּם מַיִם אֲסוּרִים

וְהַחַמְסִין דּוֹלֵק מִגְּרוֹנִי הַנִּחָר

מוּטָב שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר

רוּחַ גּוֹנַחַת בַּחֲרִיצֵי חַלּוֹנוֹת זְעִירִים

דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת

 

 

פירורי חוויה

 

בְּעוֹדֵךְ תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה מוֹצֵאת

פֵּרוּרֵי חֲוָיָה, רְסִיסֵי קֶשֶׁב

אָסַפְתְּ, הִרְגַּשְׁתְּ, הִפְנַמְתְּ

צִלַּמְתְּ, צִיַּרְתְּ

מְחַפֶּשֶׂת חָתוּל עַל עֵץ

שָׁפָן מִתְרוֹצֵץ

הָפַכְתְּ

בְּרֵכַת חֹרֶף לְקַיִץ שָׁחוּן

זַחַל רוֹשֵׁף לִקְרָאתֵךְ

יֶלֶד עַל חוֹף יָם זוֹרֶה חוֹל בְּעֵינַיִךְ

הִבְשַׁלְתְּ עַד כְּלוֹת

נָעָה וְנָדָה עִם רוּחַ

חוֹלֶפֶת עוֹנָה וְעוֹד

וְאַתְּ לְעַצְמֵךְ

הֵיכָן שֶׁנִּתַּק עֻקְצֵךְ

 

 

כפרה

 

מִלְחֶמֶת כִּפּוּר

הָיְתָה אֲרֻכָּה וּמְדַמֶּמֶת

הָיִיתִי עִם הָאִישׁ שֶׁלִּי מְלוֹא אָרְכָּהּ

גַּם כְּשֶׁחָצָה אֶת הַתְּעָלָה

וְהַתִּינוֹק בְּבִטְנִי

בָּעַט בְּחָזְקָה

כְּשֶׁחָזַר מִמִּצְרַיִם

חֳדָשִׁים רַבִּים לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּיְּמָה

רָעֲדוּ יָדָיו עוֹד זְמַן רַב

הָרַעַד חִלְחֵל

גַּם בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּלִּים

 

 

שתיקה

 

שְׁתִיקָה כֻּסְּתָה עֲרָפֶל כָּבֵד

וְלֹא נִכְתְּבוּ בּוֹ מִלִּים

הָיָה רַק זַעַם גָּדוֹל מִכְּאֵב

שֶׁנָּשַׁף וְכִבָּה

נֵר יָחִיד שֶׁהִבְהֵב

כִּנְשָׁמָה אֲבוּדָה

 

בַּחוּץ לֹא רָאִיתִי אִם חַי הָעוֹלָם

אִם סוֹבֵב עַל צִירוֹ

וְלֹא הִרְהַבְתִּי בְּנַפְשִׁי לִשְׁאֹל

הָרִיק וְהָאַיִן נִצְּבוּ

כִּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת מְחוּקוֹת

וּבַד הָעֲרָפֶל הַסָּמִיךְ

לֹא הִרְפָּה

 

 

בתחילת הזמן

 

כֹּחַ מֵנִיעַ

דָּחַף

צִמֵּד וְזִוֵּג

נוֹצְרוּ חַיִּים

מַיִם כִּסּוּ עַד שָׁמַיִם

שָׁמַיִם יָרְדוּ עֲדֵי מַיִם

חַיִּים צִמְּחוּ זִימִים

סְנַפִּירִים

עֵינַיִם שְׁטוּפוֹת מַיִם

זְרוּיוֹת אוֹר

עֲדוּיוֹת פְּלִיאָה

וּשְׁתִיקָה רוֹעֶמֶת –

פָּשְׁטָה מַעֲרֻמֶּיהָ בִּפְנֵי

רוּחוֹ הָרוֹחֶפֶת

בְּרֶוַח שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת

 

בֵּין מַיִם לְשָׁם־מַיִם

בִּתְהִיַּת עַד

דָּגִים מְעַגְּלִים פִּיהֶם

 

 

מיקי הראל נולדה בקיבוץ אלונים, פרחה בטבעון ושהתה שנתיים בארצות הברית. חיה בהרצליה משנת 1980. הראל היא אמנית בין-תחומית, שירה ואמנות פלסטית. חברה באיגוד האמנים הפלסטיים מ-1986. הציגה תערוכות רבות בארץ ובחו"ל. חברה באגודת הסופרים משנת 2021. ספריה הקודמים: "מותניו הצרים של שעון החול" (עמדה, 2022, עורך: רן יגיל); "לדוג ירח", (ספרי עתון77, 2021, עורכת: עמית ישראלי-גלעד); "נקרע ענן לאלפי כבשים" (ספרי ניב, 2018, עורכת: טל איפרגן). הראל משתתפת באנתולוגיות ובבמות שירה.

 

כמעשה מראה מול מראה, מיקי הראל, עורך: רן יגיל, ניקוד: יאיר בן-חור ויצחק רפפורט, איור עטיפה ואיורים בספר: מיקי הראל, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין, שלמי תודה למשורר ולסופר, צדוק עלון, על העזרה בהפקת הספר, עמדה, 99 עמודים, 70 שקלים