בננות - בלוגים / / עבורך, יואב תורג'מן, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה בלוויית שמונה שירים מתוכו ודברים עליו
רן יגיל

עבורך, יואב תורג'מן, ספר שירים חדש בהוצאת עמדה בלוויית שמונה שירים מתוכו ודברים עליו

ריכוך / יואב תורג'מן

 

לֹא הָיְתָה זוֹ שְׁעַת חֲצוֹת

לֹא רֵאשִׁית הָאָבִיב

בְּשִׁפּוּלֵי הַכַּרְמֶל

גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת רָעוּעַ

נֶאֱחָז בִּשְׁקִיעָה אִטִּית

בַּשַּׁעַר זוֹחֵל לוֹ הַתִּקּוּן

 

וְאַתְּ רִפַּדְתְּ מַכְאוֹבֵי עָבָר

רִכַּכְתְּ אַט־אַט צַלְּקוֹתַי

וְהַשִּׂיחַ, זָהִיר, הַסְסָנִי

חָשַׂף חֻלְשׁוֹתַיִךְ

וּמְעִידוֹתַי

בְּאוֹתָן דַּקּוֹת הִסְתַּתַּרְתְּ בַּעֲנָוָה

בְּגַב קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מִמַּעֲרָב

וְאֵלּוּ סוֹכְכוּ

דָּפְנוֹת לִבִּי

 

בדרך כלל אני איני אדם רומנטי מטבעי, אבל שיריו של יואב תורג'מן בספר השירים החדש שלו "עבורך" שנכתבו לנמענת באשר היא, נגעו מאוד לליבי, כי הם מפקיעים לחלוטין את השירה הרומנטית מהקיטש אל תוך תחום השיח המורכב של הדבר הרגיש. אהבה בספרות היא מילה ריקה אם היא אינה מתמלאת בתוכן מקורי, והשירים האלה מלאים בתוכן שכזה, וגם בזווית ראייה מעניינת על האהובה. ניכר מתוך שירֵי הספר ושעריו כי מדובר כבר במשורר מיומן בעל קול משלו. האהבה עולה ומפעפעת גם כאשר המשורר מרחיב את עולמו הפואטי התוכני לעבר המשפחתי והחברתי. למקרא השירים אי אפשר שלא לאהוב את הקדוּשה והאהבה העולות משירֵי הזוגיות והזוגות, כשברקע אורבת תמיד התשוקה.

 

רן יגיל – מבקר, סופר עורך ומו"ל

 

 

עוד שבעה שירים יפים של יואב תורג'מן מתוך הספר "עבורך":

 

 

בין סמטאות פריז

 

חָלַמְתְּ לָטוּס לְפָּרִיז לְגַלּוֹת עַצְמֵךְ, לַחְשֹׂף אוֹתָנוּ

הִזְכַּרְתְּ בְּקָפֶה "דֶּה פְלוֹר" אֶת שֶׁלָּחֲשָׁה סִימוֹן

עַל אָזְנוֹ שֶׁל סַרְטְר

וּבִקַּשְׁתְּ "שֶׁזֶּה יִשָּׁאֵר רַק בֵּינֵינוּ"

אַתְּ "חוֹלָה" עַל הַגֶּבֶר הָאִיטַלְקִי,

הַמַּרְאֶה, הַלְּבוּשׁ, הַהוֹפָעָה… וַאֲנִי בְּתֻמִּי

שַׂמְתִּי לֵב לְכָךְ

שֶׁגְּלִידַת אָמוֹרִינוֹ בְּסַן זֶ'רְמֶן

עָרְבָה לְחִכֵּךְ כִּפְלַיִם

שׁוֹטַטְתְּ בְּגַנֵּי טְווִילֶרִי, וֶרְסַאי וְלוּקְסֶמְבּוּרְג כְּנַעֲרָה בַּת עֶשְׂרִים

בַּת צְחוֹק תְּמִימָה נְסוּכָה עַל פָּנַיִךְ

סִמְטְאוֹת מוֹנְפַּרְנָס הָיוּ לְבֵיתֵךְ הַשֵּׁנִי

פִּצַּחְתְּ אֶת מְבוֹכֵי הַ"מֶּטְרוֹ" כְּרוּחַ סְעָרָה

הִשְׁתּוֹקַקְתְּ לְהִדָּמוֹת לִנְעָרוֹת מִמּוּלֶן רוּז'

שֶׁמְּחוֹגֵי הַזְּמַן קָרְסוּ לְרַגְלֵיהֶן

 

עָקַבְתִּי אַחַר תָּוֵי פָּנַיִךְ

חִיּוּכֵךָ נָמוֹג לִצְלִילָיו

שֶׁל בָּאךְ בְּסַן סוּלְפִּיס

שָׁם נִשְׁאַבְתִּי לִתְמִימוּת יָפְיֵךְ

בֵּין סִמְטְאוֹת פָּרִיז

עֲדִינוּתֵךְ הֵגִיחָה

נִפְרְשׂוּ קְסָמַיִךְ

 

 

חוט סמוי

 

חֲרֵדָה אַתְּ, יָפָתִי, מִגּוֹרַל הַקֶּשֶׁר

טְרוּדָה מִמַּהוּתוֹ, מְצִיפָה חֲשָׁשׁוֹתַיִךְ

מִתְלַבֶּטֶת בְּתַכְלִית הַחִבּוּר

עֲתִידוֹ, גּוֹרָלוֹ

וַאֲנִי קוֹלֵעַ חוּטִים מְקַשְּׁרִים

חֶלְקָם בְּהִירִים, מִעוּטָם אֲפֹרִים

וְאֵלּוּ הוֹפְכִים

אַט־אַט לְחֶבֶל עָבֶה הָאוֹחֵז בִּי

לוֹפֵת אוֹתָךְ בְּמָתְנַיִךְ

אֱלֵי גּוּפִי

וְהַחוּטִים מְשַׁנִּים עָבְיָם

וְגוֹנֵיהֶם נִפְרָמִים בְּעֶרְגָּה

מִקִּשְׁרֵיהֶם הָרִאשׁוֹנִים

הוֹפְכִים לְאֶגֶד עָבֶה וְקָשִׁיחַ

הַמְּחַבֵּר לִבִּי לַהֲגִיגַיִךְ

קוֹלֵעַ תּוֹכֵךְ בְּתוֹכִי

 

 

בשנית

 

קֹר וְקִפָּאוֹן עֲטָפוּנִי

שִׁמְּשׁוּ גָּדֵר חַיָּה וְקוֹצָנִית

חַלּוֹנוֹת בֵּיתִי הַמּוּגָפִים

סוֹכְכוּ עָלַי מִפָּנַי

 

מִיּוֹם בּוֹאֵךְ

יוֹנִים צְחוֹרוֹת מְתַנּוֹת אַהֲבָה עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי

כָּלוּ מַכְאוֹבַי

לְבֵנִים נָגֹלּוּ מֵחַדְרֵי לִבִּי, מַשִּׁילוֹת חִדּוּדֵיהֶן

 

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ עַזּוֹת חָדְרוּ לַחֲרַכֵּי חַלּוֹנִי

לְחַמֵּם נַפְשִׁי

וּבְלִי מֵשִׂים נִכְנַס

אָבִיב בַּשַּׁעַר

 

 

מקדשת השבת

 

לאִמא

 

וְהַבַּיִת שָׁקֵט

הַחַמָּה מַסְתִּירָה רָזֶיהָ

וְהַנֵּרוֹת מְרַצְּדִים בְּקֶצֶב אִטִּי אַךְ קָבוּעַ

 

וְהַנּוֹכְחִים אֵינָם זָרִים

מַיְשִׁירִים מַבְּטֵיהֶם דֶּרֶךְ מִסְגְּרוֹת זְכוּכִית מִן הֶעָבָר

רוּחַ חֲרִישִׁית מְרַמֶּזֶת כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה

כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלָּךְ חוֹרֵק חֲרִישִׁית

מַפְנִים אֶת קְדֻשַּׁת הָרֶגַע

פְּנִינִים לְבָנוֹת מְעַטְּרוֹת צַוָּארֵךְ

חוֹבְקוֹת הֵן אֵלַיִךְ אֶת אִמֵּךְ

מַבָּטֵךְ מֻפְנֶה אֶל כּוֹס הַיַּיִן

אֶל הַסִּדּוּר מִבֵּית אָבִיךְ

 

שַׁבָּת מַלְכָּה כּוֹרֶזֶת: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ…"

אַתְּ מְכֻנֶּסֶת בְּעַצְמֵךְ

מְקַמֶּצֶת בְּמֶלֶל

מַצְפִּינָה הֲגִיגַיִךְ

 

 

בית עלמין

 

רַק שָׁם הֵבַנְתִּי

כִּי לֹא נִתָּן לְרַבֵּעַ מַעְגָּל

וְעָלֶה חָרוּךְ הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ

וַדַּאי מוּצָק מִמֶּנִּי

אָרְחוֹתָיו יִמָּשְׁכוּ לָעַד

 

רַק שָׁם הֵבַנְתִּי

כִּי רִיק סוֹגֵר עָלַי

וְלַדְּמָמָה כּוֹחוֹת אֵין־סוֹף

 

רַק בְּפָסְעִי שָׁם

נִפְרְשׂוּ בְּפָנַי עֻבְדּוֹת פְּשׁוּטוֹת

מֵהֶן הִתְעַלַּמְתִּי

 

רַק שָׁם

עֵרֶךְ הַחֲבֵרוּת נַעֲשָׂה

בָּהִיר וְצָלוּל בְּפָנַי

 

רַק שָׁם עִכַּלְתִּי

כִּי הַכֹּל קָצוּב וְחָתוּם

אַקְרָאִי וּמִזְדַּמֵּן

וְאוּלַי יֵשׁ אֱלֹהִים הָרָחוֹק מִמֶּנִּי

וּתְהוֹם עֲמֻקָּה מַפְרִידָה בֵּינֵינוּ

 

ערב כיפור 2022

 

 

אחותי

 

"הבה נלמד להעריך לימודינו, לא מפני שהם הופכים אותנו חכמים או נעלים יותר, אלא משום שהם מאפשרים לנו לעזור לזולת" (פלורנס נייטינגל)

 

אֲחוֹתִי?

הֵיכָן אַתְּ, אֲחוֹתִי?

לֹבֶן כַּפּוֹתַיִךְ הֵאִיר יוֹמִי

נֶּאֱבַקְתְּ לְהַעְמִידֵנִי וַאֲנִי

כְּרוּת רַגְלַיִם, רוֹמַמְתְּ לִבִּי

מִכְּאֵבוֹ

 

הֵיכָן אַתְּ, אֲחוֹתִי?

הַמְּחֻפָּה מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ

זוֹ אַתְּ

שֶׁחִיּוּכֵךְ בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר

נָסַךְ אָשְׁרִי, אַתְּ

שֶׁרָוִית צִמְאוֹנֵךְ בְּמַיִם דְּלוּחִים

וְרַעֲבוֹנֵךְ בְּפַת לֶחֶם יְבֵשָׁה

 

בְּתֻמֵּךְ

בְּטֹהַר צְנִיעוּתֵךְ

בְּחִיּוּכֵךְ הָרָפֶה – גָּאַלְתְּ יִסּוּרַי

יָצַקְתְּ שֶׁמֶן עַל סְדָקַי

הֵיטַבְתְּ מַכְאוֹבַי

רִפַּדְתְּ צַלְּקוֹתַי בְּקֶמַח הָאַהֲבָה

 

 

בוקר במחלקה פנימית

 

זְרִיחָה בַּשַּׁעַר

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת

אַתָּה מְנַמְנֵם עַל דַּרְגַּשׁ הַשַּׁיִשׁ

רֹאשְׁךָ שָׁמוּט

זָוִית פִּיךָ נוֹטֶפֶת לְלֹא שְׁלִיטָה

אָזְלוּ כּוֹחוֹתֶיךָ

סָדוּק בְּרוּחֲךָ, כְּבוּיָה נִשְׁמָתְךָ

עָזוּב בּוֹדֵד בְּעוֹלָמְךָ

צִנַּת הַבֹּקֶר מַקְשִׁיחָה קְמָטֶיךָ

הֶבֶל קָפֶה מַר חוֹדֵר לְאַט אֵלֶיךָ

זִיפֶיךָ הָאֲפֹרִים נֻקְשִׁים וּבוֹדְדִים

אַתָּה נִצָּב מְהַסֵּס עַל נָתִיב עָלוּם

גְּוָנָיו אֲפֹרִים־כֵּהִים

 

מַמְתִּין לְעוֹבֵר אֹרַח מִזְדַּמֵּן, לְבִקּוּר הַבֹּקֶר

לְסִדּוּר הַמִּטָּה הֶחָדָשׁ

סִדּוּר חַיֶּיךָ

תְּמוּנוֹת רַבּוֹת חוֹלְפוֹת לְעֵינֶיךָ

תַּם הַמַּחֲזֶה

הִגַּעְתָּ אֶל הַקָּצֶה

עָיֵף, מֻתָּשׁ, חָבוּל, מְיֻתָּר

מִתְחַבֵּט, מִתְיַסֵּר אֱלֵי קַו הַסִּיּוּם

מַשְׁלִים וְטֶרֶם מוּכָן דַּיְּךָ

מוּל הַמִּדְרוֹן הֶחָלָק

אֶל הַבִּלְתִּי נִשְׁלָט

אֶל הַגְּמָר

אֶל תִּקְרַת הַשַּׁיִשׁ הַקַּר

 

 

עבורך (שירים), יואב תורג'מן, עריכה: טל איפרגן ורן יגיל, ניקוד גילי תל-אורן, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין, שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהפקת הספר, עמדה, 65 עמודים, 64 שקלים

 

 

עטיפת הספר בהוצאת עמדה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. כתוב מאד יפה, תודה רבה על ההמלצה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל