נערה עם (ע)גיל זהב, אירית קדם, שירים מתוך ספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית הערה

נערה עם (ע)גיל

 

נַעֲרָה עִם (ע)גִּיל זָהָב.

נַעֲרָה עִם (ע)גִּיל זִקְנָה.

 

פַּעַם הָיְתָה נַעֲרָה

עִם עָגִיל פְּנִינָה.

 

הִיא אֲפִלּוּ עָשְׂתָה אֶקוֹ לֵב, שֶׁהֶרְאָה.

וְיֵשׁ לָהּ (ע)גִּיל שְׁלִישִׁי עַל הָאַף.

וְהַזְּמַן עָף.

 

רַק הַחֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ

עֲשׂוּיִים הַחֲלוֹמוֹת

הִתְחַלֵּף

שֶׁלֹּא לוֹמַר חָלַף.

 

לאירית קֶדֶם שירה פשוטה ומרגשת, הקולעת בחדותה ובשנינותה אל חוט השערה. בספר השירים החדש שלה "נערה עם (ע)גיל זהב" היא בוחנת את הזִקנה המוקדמת מחד גיסא ברצינות, אך גם בעין שובבה וקורצנית המעידה על המון נִסְיון חיים, אבל גם כִּשְׁרון פואטי בִּמלאכת השיר. קדם היא משוררת טבעית והשירים כמו נובעים וזורמים ממנה בזה אחר זה. מה שחוללה בשירים למחלתה ב"מבריאה כרונית" (עמדה, 2021) איזה צירוף נפלא! ואחר כך לקורונה בספר השירים "כל הקוביד הזה" (עמדה, 2022) היא עושה כעת לגיל השלישי. היא יודעת לקחת נושא, תֵּמה, ולהקיף אותו מכל צדדיו לפניי ולפנים, חוץ וּפְנים בשירים חמים ואנושיים. זה לא נגמר אצלה כמו נגן ג'אז מיומן ומעולה היודע לאלתר באופן חופשי על נושא. הספר הזה עוסק בְּאהבה: בשחר הזִקנה, בסממניה, ביתרונותיה וחסרונותיה, ב"חלודה ובזהב" שבה, ובעצם בפָּטינה האנושית שלנו, כולנו, ומן הראוי שנקרא בו.

 

רן יגיל, מבקר, עורך וסופר

 

 

הנה עוד תשעה שירים יפים-יפים מתוך הספר, שלושה מכל שער:

 

 

ילדה קטנה

 

יַלְדָּה קְטַנָּה יַלְדָּה זְקֵנָה

הוֹלֶכֶת בֵּין עֲצֵי

הַיַּעַר

הֵיכָן הַפֶּתַח אֵין מוֹצָא

בַּחֲשֵׁכָה מַשְׁחִיר

הַצַּעַר

בַּעֲבָרָהּ הָיוּ עִמָּהּ

גַּם הַיּוֹנָה וְגַם

הַנַּעַר

עַתָּה נוֹתְרָה הִיא לְבַדָּהּ

אַיֵּה הָאוֹר וְאֵי הַשַּׁעַר

וְרַק הַשִּׁיר לָהּ נֶחָמָה

עַל אַף תָּכְנוֹ הַחַד

כְּתַעַר

 

 

 

אמש בערב השירה

 

אֶמֶשׁ

בְּעֶרֶב הַשִּׁירָה

עַל אִמָּהוֹת וְאָבוֹת

שֶׁבּוֹ קָרְאוּ שִׁירִים

נָשִׁים וּגְבָרִים בְּנֵי שִׁשִּׁים

עַל הוֹרֵיהֶם הַקְּשִׁישִׁים

כֻּלָּנוּ הָיִינוּ יְלָדִים

אֲבָל לְכָל יֶלֶד הָיָה אָב אַחֵר

וְאֵם אַחֶרֶת

וְזֶה הִצְדִּיק עֶרֶב שָׁלֵם

וְ־25 שִׁירִים

 

(רַק אוֹמֶרֶת)

 

 

תזכור

 

תִּזְכֹּר

אֲנִי הָרִבָּה

בְּבִּיס הַסֻּפְגָּנִיָּה שֶׁלְּךָ

אֲנִי הָרִבָּה בְּטַעַם תּוּת

שֶׁאַתָּה מַכִּיר עוֹד מִיַּלְדוּת

וְכָל הַתּוֹסָפוֹת הַחֲדָשׁוֹת –

קְרֶם פִיסְטוּק מְסֻכָּר

קַצֶּפֶת עַל עַמּוּד שֶׁל וָפֶל

מְצֻפֶּה בִּקְרֶם טַרְטַר –

הֵן פִּתּוּיִים קוֹרְצִים

וּמְחִירָן יָקָר.

 

עַכְשָׁו תִּבְחַר!

בַּסּוֹף הֲרֵי תַּחְזֹר

אֶל הָרִיבָה* שֶׁלְּךָ,

לַטַּעַם הַמֻּכָּר.

 

*ריבה בלשון חז"ל – בחורה צעירה, נערה

 

 

קצת פחות

 

בְּכָל יוֹם

אֲנִי מְוַתֶּרֶת עַל פְּעֻלָּה כָּזוֹ

אוֹ אַחֶרֶת.

אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל כּוֹחוֹת.

וְזֶה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶחְיֶה יוֹתֵר

אַךְ גַּם – שֶׁחַיָּה

קְצָת פָּחוֹת.

 

 

הזקנה במסדרון

 

יֶלֶד־אִישׁ

זֶה מֵבִישׁ!

כָּכָה לֹא נוֹטְשִׁים קָשִׁישׁ!

בּוֹא תַּעֲבִיר אוֹתִי אֶת הַכְּבִישׁ

אֲנִי הַזְּקֵנָה בַּמִּסְדְּרוֹן

שֶׁמִּתַּחַת לַוִּילוֹן

לָקְחוּ לָהּ

אֶת הַחַלּוֹן

לִרְאוֹת

הֲקַלּוּ הַמַּיִם

 

 

פעם ראיתי

 

פַּעַם רָאִיתִי

אִשָּׁה שֶׁאָמְרוּ עָלֶיהָ

"רוֹאִים שֶׁהָיְתָה יָפָה"

"יֵשׁ לָהּ שְׂרִידֵי יֹפִי"

וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי:

 

אֵיךְ זֶה קוֹרֶה

שֶׁאֲנָשִׁים הוֹפְכִים

לְתִלֵּי חָרָבוֹת,

וְשֶׁ… לִּי זֶה לֹא יִקְרֶה

אוֹ, יֶה!

 

וְיוֹם אֶחָד בַּסֶּלְפִי,

אֲפִלּוּ לֹא בָּרְאִי,

הֵבַנְתִּי, זֶה קָרָה

אַט־אַט הָפַכְתִּי עִי.

 

 

שנותינו

 

שְׁנוֹתֵינוּ

עֲיֵפוֹת מִכְּדֵי שֶׁאֲנִי

עֲיֵפוֹת מִכְּדֵי שֶׁאַתָּה

 

הָאֲגַם הַמֻּזְהָב יְאַגֵּם

אֶת שׁוֹנוּתֵנוּ

בִּטְבִילָה מְשֻׁתֶּפֶת

 

בּוֹא לַמַּיִם, אֲהוּבִי

 

 

ועוד איך יש ואקום

 

וְעוֹד אֵיךְ יֵשׁ וָקוּם

רַק שֶׁאֲנִי מַצְלִיחָה

לְמַלְּאוֹ לִפְעָמִים

(וְלִפְעָמִים לֹא)

כְּמוֹ נַגִּיד

מִלּוּי קְמָטִים

מִלּוּי עֲצִיצִים

אוֹ מִלּוּי סְדָקִים

שֶׁל לֵב שֶׁנִּכְמָשׁ

כָּכָה מָלֵא לְמַלֵּא

בְּכָל בֹּקֶר חָדָשׁ

מֵחָדָשׁ

 

 

הזמן המוזהב

 

אֵיךְ שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל

וְלֹא נִסְתַּכֵּל

טָווּ הַקּוּרִים אֶת עַצְמָם

זָהָב בַּתִּקְרָה

בַּפִּנּוֹת

עַד

מְאוֹד

 

אֵיךְ שֶׁלֹּא נִסְתַּכֵּל

הַזְּמַן פּוֹשֵׁט

אֶבְרוֹתָיו

אוּלַי עוֹד רֶגַע

יִגַּע בְּקוּרָיו

יִתְחַבֵּא

בַּתִּקְרָה

בַּפִּנָּה

בְּשׁוּלֵי הַזָּהָב

 

הַבַּיְתָה

הוּא שָׁב,

הַזְּמָן הַמֻזְהָב,

עַד יָשׁוּב

אֶל מֵעֵבֶר לְכָאן

וְעַכְשָׁו

 

 

 

 

נערה עם (ע)גיל זהב, אירית קדם, על הכריכה: עבודתה של לילי אסרף, פיסול בנייר – מחווה לתמונת יוהאנס ורמיר (1665) "נערה עם עגיל פנינה" (אילוסטרציה: איה אברמוביץ), עימוד ועיצוב העטיפה: יגאל ארקין, ניקוד: יאיר בן-חור, עמדה, 77 עמודים, 64 שקלים