אין לה מנוחה אפילו בקבר, דודו פלמה, שירים מתוך ספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית הערה

דודו פלמה עושה דרך ארוכה ומרשימה כמשורר. שיריו תמיד מזכירים לי את המשורר האנגלי אדריאן מיטשל בטון הדיבורי שלהם המשלב בין הפוליטי לאישי באופן הכי סיפורי והכי טבעי. כך היה בספריו הקודמים ובייחוד בספר הקודם "כשהגענו מן הים" (עמדה, 2020) וכך גם בספר החדש בעל השם המקורי המזכיר את הוִיץ על הפולנייה, או על היידישע מאמע: "אין לה מנוחה אפילו בקבר". אלא מאי, פלמה הוא גם צייר מוכשר ביותר בעל קו ייחודי לו. אינני מבין גדול באמנות פלסטית, אך את הקו והצבע שלו אני מזהה באופן מיידי. בספר הנוכחי הוא משלב בין טקסט לתמונה באופן שוויוני. העבודות שלו כאן לא מלוות את הספר כבעבר אלא ממש מתכתבות עמו. לכל שיר מצורפת תמונה, או שמא נאמר לכל דימוי חזותי מצטרף שיר, היינו הך. אהוב עליי במיוחד, למשל, השיר "גוף במירוץ החיים": "הַגּוּף הַזֶּה שֶׁהָיָה / פַּעַם אֲנִי יֶלֶד / וְאַחַר כָּךְ אֲנִי נַעַר / שֶׁבָּגַר לִהְיוֹת / בְּיִסּוּרִים קָשִׁים / אֲנִי חַיָּל // וּכְהֶרֶף עַיִן בְּמֵרוֹץ / הַחַיִּים הַנִּמְהָר / הַמָּתוֹק וְהַמַּר / הָיָה לְפֶתַע פִּתְאוֹם / אֲנִי אַבָּא וְסַבָּא // עַכְשָׁו אֲנִי וְהַגּוּף / הַזֶּה יוֹשְׁבִים בְּלֵאוּת מוּל הַנּוֹף הַמַּרְהִיב / בְּשֶׁקֶט וּמְבַקְּשִׁים / רַק לִהְיוֹת / אֲנִי", ואת הציור תוכלו לראות בתוך הספר. ספר שהוא חגיגה לעיניים בארץ תלאוּבוֹת לא פשוטה ולעִתים רעה, שהולכת ומתרחקת מעולמו התרבותי של פלמה, ובשירים הנכתבים והנקראים בה, בעבר, וכעת בהווה בוודאי, יש משום נחמה.

 

רן יגיל – עורך, מבקר וסופר

 

 

הנה עוד תשעה שירים יפים של דודו פלמה מתוך הספר החדש "אין לה מנוחה אפילו בקבר". את הציורים – נשאיר מקום לדמיון – תוכלו לראות כמובן בספר עצמו:

 

אימא פולנייה

 

אִמִּי שׁוֹשַׁנָּה נִפְטְרָה לִפְנֵי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים.

לִפְעָמִים אֲנִי עוֹצֵר לְרֶגַע בִּמְרוּצַת הַחַיִּים הַדּוֹהֲרִים וְנִזְכָּר בָּהּ.

רֹב יָמֶיהָ חַיָּה רְדוּפַת שֵׁדִים חַיִּים וּמֵתִים.

רֹב יָמֶיהָ נֶאֶחְזָה בַּחַיִּים וּמָאֲסָה בָּהֶם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.

בַּעֲרֹב יָמֶיהָ יָדְעָה מְעַט שַׁלְוָה וּמֵתָה בִּכְפַר הַנָּשִׂיא

בַּבַּיִת הַסִּעוּדִי כְּשֶׁאֲנִי נִמְצָא לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ.

הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁאָמְרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ: "תּוֹדָה רַבָּה".

 

הִיא לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִבְחֹר לָהּ מִלִּים טוֹבוֹת יוֹתֵר

אוֹ גְּרוּעוֹת יוֹתֵר כְּדֵי לְהִפָּרֵד מֵעוֹלָם שֶׁעָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה.

נִצְחוֹנָהּ הַגָּדוֹל הָיָה טָמוּן בְּכָךְ שֶׁאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל וְלַמְרוֹת כָּל מָה שֶׁעָבְרָה,

שָׂרְדָה אֶת חַיֶּיהָ הַמְקַרְטְעִים בְּלֵאוּת וּמֵתָה מְפֻיֶּסֶת

בְּחֵיק מִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת וּמְחַבֶּקֶת וְהִיא כְּבַת תִּשְׁעִים.

 

כַּעֲבֹר שָׁנָה עָבַרְתִּי בַּטִּיּוּל הַיּוֹמִי לְיַד הַמַּצֵּבָה הַמְּכַסָּהּ אֶת קִבְרָהּ

וְגִלִּיתִי לְהַפְתָּעָתִי שֶׁהַמַּצֵּבָה מְכֻסָּהּ וּמֻסְתֶּרֶת כֻּלָּהּ

בְּצִמְחִיָּה יְרֻקָּה וּצְפוּפָה. וְשָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה קְטַנָּה

שֶׁהִצְלִיחָה לְהִסְתַּתֵּר כָּךְ מִפְּנֵי הָעוֹלָם הַמַּבְעִיתִים

בְּמוֹתָהּ, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהִסְתַּתְּרָה מִפָּנָיו בְּחַיֶּיהָ.

 

חָלְפוּ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים וּמִתּוֹךְ קִבְרָהּ הַמְּכֻסֶּה הִצְמִיחָה אִמָּא

בְּחָרִיצוּת מַפְתִּיעָה עֵץ זַיִת שֶׁהָלַךְ וְגָדַל לְלֹא לֵאוּת.

לְרֶגַע קָצָר וְחוֹלֵף בִּמְהִירוּת רַבָּה מִדַּי יָדַעְתִּי קְצָת נַחַת.

הִנֵּה לָכֶם, סוֹפְסוֹף זָכִיתִי גַּם אֲנִי בְּאִמָּא פּוֹלָנִיָּה

שֶׁאֵין לָהּ מְנוּחָה אֲפִלּוּ בַּקֶּבֶר.

 

 

היום קריסטלנכט

 

הָאֱמֶת הִיא הַהֵפֶךְ
מִמֶּנָּה בִּמְרוּצַת הַזְּמַן.

הַיּוֹם קְרִיסְטַלְנַכְט.
קוֹלוֹת נֶפֶץ הַזְּכוּכִית
הַנִּשְׁבֶּרֶת בְּכָל רַחֲבֵי
הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי,

מִתְרַסְּקִים בְּאָזְנֵינוּ הַזּוֹכְרוֹת
מְצַלְצְלִים בְּגָרוֹן נִחָר אַזְהָרָה:
זְהִירוּת, תַּג מְחִיר!

 

 

המורה רזיה

 

הַמּוֹרָה רָזְיָה הָיְתָה מוֹרָה שֶׁלִּי לִפְנֵי אוּלַי חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ שָׁנִים

שֶׁהָיוּ רָעוֹת טוֹבוֹת וְגַם סְתָמִיּוֹת. נִדְמֶה לִי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ מֵאָז אוּלַי

רַק פַּעַם אַחַת בְּתַעֲרוּכָה קְבוּצָתִית בְּבֵית אוּרִי וְרָמִי.

אָהַבְתִּי אוֹתָהּ מְאֹד וּכְדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים

יָדַעְנוּ גַּם אֵיךְ לְצַעֵר אוֹתָהּ כַּהֲלָכָה.

 

כְּשֶׁהָיִינוּ מְצַעֲרִים אֶת הַמּוֹרָה רָזְיָה, פָּנֶיהָ הַיָּפוֹת

הָיוּ מִצְטַעֲפוֹת וְהִיא הָיְתָה מִסְתַּגֶּרֶת בְּבֵיתָהּ וְעָנָן יָרַד לִשְׁכֹּן עַל הַבַּיִת.

יְדִידָה הַמְּטַפֶּלֶת הָיְתָה מְמַהֶרֶת לְכַנֵּס אוֹתָנוּ,

נוֹזֶפֶת בָּנוּ קָשׁוֹת וְשׁוֹלַחַת אוֹתָנוּ לְהִתְנַצֵּל.

רָזְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ הֶעָנָן

שׁוֹמַעַת אוֹתָנוּ בְּשֶׁקֶט מִתְפַּיֶּסֶת מִתְרַצָּה

מְכַבֶּדֶת בְּעוּגָה וְעוֹבֶרֶת מַהֵר לְסֵדֶר הַיּוֹם

וְשֶׁמֶשׁ בְּהִירָה וַחֲמִימָה יָצְאָה אָז מִבֵּין לָעֲנָנִים וְהֵאִירָה עַל כֻּלָּנוּ.

 

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים הָלְכָה הַמּוֹרָה רָזְיָה לְעוֹלָמָהּ.

שְׁנֵינוּ כְּבָר מִזְּמַן לֹא נִמְצָאִים בְּבֵיתֵנוּ הַיָּשָׁן,

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי נִזְכָּר בָּהּ בְּשֶׁקֶט לִפְנֵי הַמַּחְשֵׁב,

אוֹסֵף אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אוֹתָם בְּעֶרְגָּה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

 

 

הנכד שלך היה על הגריל

                                       

הַיּוֹם בְּדִיּוּק לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים,

בַּיְּצִיאָה מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט חוּסֵין, סָבוֹ

שֶׁל אַחְמָד דַוָואבְּשֶׁה שֶׁנִּפְצַע קָשֶׁה

מִכְּוִיּוֹת מֵאֵשׁ הַשִּׂנְאָה הָאֲפֵלָה שֶׁשָּׂרְפָה

אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בִּכְפַר דּוּמָא,

פּוֹגֵשׁ בַּחוּץ מִתְגּוֹדְדִים, מִי שֶׁמְּכֻנִּים

"פְּעִילֵי יָמִין", אֶחָד מֵהֶם

צוֹעֵק בְּחִיּוּךְ רָחָב וְרַע לַסַּבָּא:

!"הַנֶּכֶד שֶׁלְּךָ הָיָה עַל הַגְּרִיל"

 

בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין פֶּרֶק ב' כָּתוּב:

עֲשָׂרָה קַבִּין אַהֲבָה יָרְדוּ לָעוֹלָם,

תִּשְׁעָה נָטְלוּ עַם יִשְׂרָאֵל

וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

"הַנֶּכֶד שֶׁלְּךָ הָיָה עַל הַגְּרִיל " –

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כַּמָּה הַרְבֵּה

אַהֲבָה יֵשׁ בִּבְנֵי הָעָם הַזֶּה…

 

עלי דוואבּשֶׁה בן השנה וחצי שנשרף יחד עם הוריו סעד וריהאם דַוָואבְּשֶה בכפר דומא ב-31 ביולי בשנת 2015

 

 

ואלו הם דברים שאין להם שיעור

 

הַפִּירָמִידוֹת בְּאֶרֶץ הַמֵּתִים
בַּגָּדָה הַמַּעֲרָבִית שֶׁל הַנִּילוּס.
זֶה הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִרְאֶה אֵל הַשֶּׁמֶשׁ
שׁוֹקֵעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל כָּל יוֹם.

הַקַּפֶּלָה הַסִּיסְטִינִית שֶׁנִּמְצֵאת
בְּאַרְמוֹן הָאַפִּיפְיוֹר בְּקִרְיַת הַוָּתִיקָן.
מָאתַיִם חֲמִשִּׁים מֶטְרִים רְבוּעִים
שֶׁל פֶּלֶא תִּקְרַת מִיכֶּלְאַנְגֶ'לוֹ.

הַגַּנִּים הַתְּלוּיִים שֶׁל סֶמִירָמִיס
מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר וּמֻשְׁקִים
בְּמֵי נְהַר הַפְּרָת
בְּאֶמְצָעוּת בֹּרֶג אַרְכִימֶדֶס.

טֶרָסוֹת הָאֹרֶז הַמַּרְהִיבוֹת
שֶׁל בְּנֵי שֵׁבֶט הָאִיפוּגָאוּ
שֶׁבַּפִילִיפִּינִים הַיְּדוּעוֹת בַּשֵּׁם
מִרְפְּסוֹת הָאֹרֶז שֶׁל בַּנָּאוֹ.

מָאצ'וּ פִּיצ'וּ הָעִיר הַמֻּשְׁלֶמֶת שֶׁבָּנוּ
בְּנֵי הָאִינְקָה כְּדֵי לְהֵעָלֵם בְּסוֹפוֹ
שֶׁל יוֹם בַּפְּסָגוֹת הַמְּשֻׁנָּנוֹת
שֶׁל הָרֵי הָאוּרוּבַּמְבָּה.

לִשְׁמֹעַ אֶת נֶכְדָּתִי
בַּת הַשְּׁנָתַיִם וָחֵצִי
שָׁרָה עֲגָלָה עִם סוּסָה
בַּשָּׂדֶה תָּ רוּ הוּץ

 

 

כבר דצמבר

 

כְּבָר דֶּצֶמְבֶּר וְאַדְמַת הָרְגָבִים
הַחוּמָה בַּשָּׂדֶה נִפְתַּחַת בְּלֵאוּת
כְּאוֹהֶבֶת נִכְסֶפֶת אֶל
גֶּשֶׁם מְבוֹשֵׁשׁ לָבוֹא.
הַיָּמִים הַקָּרִים חוֹלְפִים
בִּמְהִירוּת וּמַחְשִׁיכִים מֻקְדָּם,
וְגַם כְּשֶׁיֵּשׁ אוֹר הוּא קַר וְזָר וְרָחוֹק.

 

בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים לְהָקוֹת שֶׁל תַּנִּים
נָעוֹת סָבִיב לַגָּדֵר בְּיִלְלוֹת לַעַג מַר,
וְהָעֲגוּרִים שֶׁל אִיבִּיקוּס חוֹלְפִים
בִּשְׁמֵי הַצָּפוֹן כְּחִצִּים נְחוּשִׁים שֶׁל גּוֹרָל
וְקוֹרְאִים בִּצְוָחוֹת מָרוֹת וְקָשׁוֹת:
שֹׁחַד, מִרְמָה וַהֲפָרַת אֱמוּנִים.

 

 

כשהייתי צעיר

כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר
הָיִיתִי מְבֹהָל וְנֶחְרָד
מִפְּנֵי הָעוֹלָם כִּי
לֹא הֵבַנְתִּי אוֹתוֹ.

הַיּוֹם אֲנִי כְּבָר
הַרְבֵּה יוֹתֵר מְבֻגָּר,
וְאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי
מְבֹהָל וְנֶחְרָד
יוֹתֵר בִּגְלַל
שֶׁהִתְחַלְתִּי
לְהָבִין

 

 

נתן זך מת

 

לֹא עוֹד שֵׁכָר נִגָּר בְּסַעֲרַת בָּתֵּי מַרְזֵחַ נִדָּחִים

יַהֲפֹךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה פִּלְאִי לְשֶׁתֶן

אוֹ לְצִפֳּרִים רַבּוֹת יֹפִי וְעֵץ הַשָּׂדֶה יָשׁוּב

לִהְיוֹת עֵץ בַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין מְשׁוֹרֵר

לְהַבְחִין בִּכְאֵב קִיּוּמוֹ.

 

נָתָן זַךְ מֵת, מֵעַכְשָׁו יֵרָקֵב גּוּפוֹ כְּאַחַד הָאָדָם

בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה, יֵלֵךְ יֵעָלֵם בְּחִלּוּף

הָעוֹנוֹת – סְתָו, חֹרֶף, אָבִיב, קַיִץ

יַחְלְפוּ עַל פָּנָיו שֶׁאֵינָן שָׁם לִרְאוֹת

לְהַרְגִּישׁ לְשׁוֹרֵר אֶת נֵצַח יָפְיָם.

 

נָתָן זַךְ מֵת, בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת דָּעַךְ

לְאַט בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁהִתְפּוֹרֵר מִבִּפְנִים

בְּאַלְמוֹנִיּוּת כִּמְעַט גְּמוּרָה אֶל תּוֹךְ מִטַּת

זְקֵנִים אָנוֹנִימִית בְּבֵית אָבוֹת בְּרָמַת אֶפְעַל –

אֲבָל הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַב הוֹ הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַב

 

 

מצד שני

אֲנִי דּוּדוּ פַּלְמָה –
בֶּן אֲרֻבָּה וּבְנָם שֶׁל
אָשֵׁר וְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁהוֹתִירוּ
בִּי אֶת עִקְבוֹת הֶעָשָׁן וְהַגַּז
יַחַד עִם אַנְטוֹן צֶ'כוֹב
וְנִיקוֹלַאי גּוֹגוֹל,
סוֹפֵר אוּקְרָאִינִי בֶּנְזוֹנָה,

מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה שֶׁנֶּהֱנֵיתִי
מְאֹד לִקְרֹא גַּם אֶת "נְצִיב הַמֶּלַח"
שֶׁל אַלְבֵּר מֶמִי וְגַם אֶת "דְּיוֹקַן הַנִּכְבָּשׁ
וְלִפְנֵי כֵן דְּיוֹקַן הַכּוֹבֵשׁ" הַנֶּהְדָּר שֶׁלּוֹ –

מִתְחַנֵּן בִּפְנֵיכֶם הַיּוֹם,
בּוֹאוּ נִגְמֹר כְּבָר לְהָקִים אֶת הַמְּדִינָה
הַמְזֻיֶּנֶת שֶׁלָּנוּ וְנַחֲזֹר הַבַּיְתָה.

 

אין לה מנוחה אפילו בקבר, דודו פלמה, שירים וציורים, עורך: רן יגיל, ניקוד והגהה: יצחק רפפורט, עימוד: יגאל ארקין, רפידוגרף בע"מ, עמדה, 102 עמודים, 74 שקלים. להשיג בחנויות הספרים, או בהוצאה לאור, או אצל המחבר.