אפילו שדים זקוקים לאהבה, מאיה הובני, שישה שירים מספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית הערה

 

אפילו שֵׁדים זקוקים לאהבה, מאיה הוּבֶּני

שישה שירים והערה

ספר שירה חדש בהוצאת עמדה

 

 

משחק הזיכרון

 

אֵיךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת אִמֵּךְ מֵהַיּוֹם

שֶׁנּוֹלַדְתְּ וּפָנֶיהָ שָׁקְעוּ,

אוֹ נִיחוֹחַ גֵּרַנְיוּם שֶׁאָבִיךְ

שָׂם לִמְרַאֲשׁוֹתַיִךְ כְּשֶׁיָּצָאת לָעוֹלָם.

 

אֵיךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת,

זֹאת שֶׁדִּבְּרָה אִתָּךְ עַל קִסְמֵי הַמִּין

 וְהִתְהַלְּכָה עֲרֻמָּה כְּמוֹ

הָיְתָה לְבוּשָׁה בְּלִי בּוּשָׁה אוֹ מִסְתּוֹר

אוֹ זֹאת שֶׁנִּגְמַר לָהּ הָאֲוִיר בָּעֵינַיִם.

 

אֵיךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת

דְּקִירוֹת שֶׁל סֻכֶּרֶת

אוֹ קֹצֶר מַבָּטָהּ כְּשֶׁאַתְּ

מַנְשִׁימָה אוֹתָהּ בְּעֵינַיִךְ

עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתְּ עַל בִּרְכַּת הַשֶּׁמֶשׁ.

 

אֵיךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ,

זֹאת שֶׁהָיְתָה קוֹנָה דֻּבִּי רַךְ

וּמָחֲאָה כַּפַּיִם לְדַּג הַשֶּׁמֶךְ שֶׁל שׁוּבֶּרְט,

אוֹ זֹאת מֵרֶקְוִיאֵם הַשַּׁלְוָה

כְּשֶׁהָלַכְתָּ לִבְכּוֹת בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן.

 

 

אֵיךְ אַתְּ זוֹכֶרֶת,

אֵיךְ אַתְּ בּוֹחֶרֶת

תַּאֲוַת יֵין נְתָזִים פּוֹרֶצֶת מִלְּחָיֶיהָ,

אוֹ זֹאת שֶׁחָשְׁבָה שֶׁאַתְּ יַלְדָּה יָפָה אֲבָל לֹא,

אַתְּ לֹא הַבַּת שֶׁלָּהּ.

זֹאת שֶׁצָּנְחָה חָפְשִׁית

מִנְּפִילַת סֻכָּר

אוֹ זֹאת שֶׁמִּלְאָה אוֹתָךְ שַׂקֵּי אַהֲבָה

עֲמוּסָה תַּלְתַּלִּים שֶׁל אשֶׁר.

 

 

זִכְּר

 

אַתָּה זוֹכֵר שֶׁבָּאתָ אֵלַי

כְּמוֹ רִקּוּד סוּפִי בְּטֶקֶס הַזִּכְּר,

כְּשֶׁכְּבָר לֹא יָדַעְתָּ מִימִינְךָ אוֹ מִשְּׂמֹאלְךָ.

סְחוֹר סְחוֹר הִסְתּוֹבַבְתָּ,

אֲפִלּוּ שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ לִרְקֹד

רָקַעְתָּ בְּאשֶׁר וְנִפְתְּחוּ פָּנֶיךָ כְּמוֹ כָּל הָרְקִיעִים,

וּבִמְעַרְבֹּלֶת אֵינְסוֹף שַׁרְתָּ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים,

שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח יְמִינִי

שׁוּב וָשׁוּב,

וְאוּלַי זֹאת הָיִיתִי בְּעֶצֶם אֲנִי.

 

 

*

שֵׁמוֹת,

הִיא יוֹשֶׁבֶת כְּבָר, לֹא זוֹכֶרֶת שֵׁמוֹת

אוֹ לָמָּה בָּאָה אוֹ הֵיכָן הִיא נִמְצֵאת.

 

אַךְ כְּשֶׁהִיא שׁוֹמַעַת אֶת הַמּוֹמֶנְט הַמּוּזִיקָלִי מִסְפַּר 3,

עֵינֶיהָ מְרַצְּדוֹת בְּחֶדְוָה,

וְגוּפָהּ זוֹכֵר לְפַזֵּז בְּכָל הַחֶדֶר.

 

כְּשֶׁשּׁוֹמַעַת אֶת אָוֶה מָרִיָה זוֹכֶרֶת לָשִׁיר

מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ אֶת הַתְּפִלָּה

שֶׁמְּמַלֵּאת אוֹתָהּ אשֶׁר.

 

זוֹכֶרֶת אֶת אַחְיוֹתֶיהָ שָׁרוֹת,

כְּשֶׁזֶּרֶם אַהֲבָה מַעֲבִיר חַשְׁמַל בְּכָל תָּאֶיהָ.

 

תָּמִיד מְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת מַה שּׁוּבֶּרְט עוֹשֶׂה לְפָנֶיהָ,

מַה כַּרְמֶן לְרַגְלֶיהָ כְּשֶׁמַּגִּישִׁים לָהּ פַּעֲמָה רִאשׁוֹנָה,

וְהִיא מַמְשִׁיכָה לִרְקֹעַ,

שָׁרָה שִׁיר לְהִתְפָּעֵם.

 

מַה שּׁוֹפֶּן מְחוֹלֵל בָּהּ

כְּמוֹ הָיְתָה מְרַחֶפֶת עַל גַּבֵּי

הַעוֹלָם עַל שָׁטִיחַ צִבְעוֹנִי.

 

 

בְּלִי לְהָבִין מַה קָּדַם לְמָה כְּמוֹ

הַתְּקוּפָה הָאִימְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִית הָאֲהוּבָה עָלֶיהָ

לְיַד הַפְּסַנְתֵּר, כְּשֶׁמִּצְעַד הַמַּלְאָכִים מְלַוֶּה אוֹתָהּ בְּשִׁיר,

וְכָל הַסָּלוֹן מִתְמַלֵּא

בִּשְׁתִיקָתָם בֵּין הַצְּלִילִים.

 

 

*

 

הִיא זֹאת שֶׁהִזְכִּירָה לוֹ תָּמִיד

לְהַתְמִיד

בָּהּ נְשִׁיקוֹת

מִבֹּקֶר עַד לֵיל

שְׁקִיעוֹת,

כְּמוֹ מוּזִיקָה שֶׁאֵין לָהּ גּוּף

אֲבָל תּוֹפֶסֶת אוֹתְךָ בְּכָל תָּאֶיךָ.

הִיא זוֹ שֶׁהִזְכִּירָה לוֹ

כְּמוֹ תַּלְמִידָה שַׁקְדָנִית

שֶׁזֶּה הַמִּקְצוֹעַ

הַיָּחִיד בְּעֶצֶם

שֶׁקִּבְּלָה בּוֹ עוֹבֵר,

כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה רַקְדָנִית

מְצַיֶּתֶת לְחֻקֵּי הַזָּהָב.

 

 

הטרדה פנימית

 

הַקּוֹל הַזֶּה הַמִּתְרוֹצֵץ בְּמַחְשְׁבוֹתַי,

אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ, מֵעֵין שׁוֹפֵט.

פַּעַם הָיִיתִי נֶעֱמֶדֶת בִּגְלָלוֹ בַּפִּנָּה וּמִתְחַבֵּאת

חַסְרַת נְשִׁימָה שֶׁמָּא יִתְגַּלּוּ פָּנַי,

שֶׁמָּא אֶהְיֶה מַזִּיקָה.

הוּא יוֹדֵעַ לְהִתָּלוֹת עָלַי בַּדַּקּוֹת הַמְדֻיָּקוֹת

וּלְבַצֵּעַ הִפּוּךְ לְאָחוֹר שֶׁל הַחֲשֵׁכָה.

בַּשָּׁעוֹת הָאֲפֵלוֹת שֶׁל הַחֻלְשָׁה

אֲנִי מְסַנֶּנֶת לוֹ חַד: סְתֹם!

וְאָז בְּקוֹל אַחֵר: בְּבַקָּשָׁה שַׁחְרֵר,

אַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא זָקוּק לִי יוֹתֵר,

וְגַם אֲנִי אֵינִי זְקוּקָה לְךָ.

 

אָז מָה אַתָּה רוֹצֶה עַכְשָׁו?

עוֹמֶדֶת וּבוֹכָה,

קְצָת מְכוּרָה

לְעִנְיְנֵי מַסֵּכָה. וּמַחֲשָׁבָה שֶׁחָלְשָׁה

וּבְתוֹךְ אִי־הַשֶּׁקֶט וְאִי־הַמְּנוּחָה

הוּא עוֹנֶה לִי הַחֻצְפָּן בְּמִין עַזּוּת

אַךְ גַּם שַׁלְוָה:

אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת,

אֲפִלּוּ שֵׁדִים זְקוּקִים

לְאַהֲבָה.

 

 

*

 

וְאִם הַכֹּל אַשְׁלָיָה

וְאֵין כִּמְעַט חֹמֶר בֵּינֵינוּ,

אֵיךְ זֶה שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלִּי אֵלֶיךָ

מוּחָשִׁית יוֹתֵר מֵהַכִּסֵּא

שֶׁתּוֹמֵךְ אוֹתִי מִן הָאֲדָמָה

שֶׁאֶרְקֹד עָלֶיהָ, מִן הַשִּׂמְלָה

שֶׁעוֹטֶפֶת אֶת גּוּפִי.

אֵיךְ יְכוֹלָה לְהַפְשִׁיט אוֹתִי

וְכָךְ לְהוֹתִיר אוֹתִי עֲרֻמָּה כִּבְיוֹם הִוָּלְדִי

מְפֻזֶּרֶת אֲבַק כּוֹכָבִים.

 

שיריה היפים והרטוריים של מאיה הוּבֶּנִי בספרה השני "אפילו שֵׁדים זקוקים לאהבה" (עמדה) הם רומנטיים ביותר, אבל לא רק. יש לה הסתכלות מקורית על הזיכרון האנושי והיא עושה שימוש מופלא במוטיבים מעולם המוזיקה והריקוד הקרובים לליבה. אלה שירים מאוד חושניים ואקסטטיים. אתה ממש חש אותם פועלים על כל אחד מחמשת חושיך. הם מעוררים אותך. הסנסואליות הזאת מקרבת אותם באופן אינטימי אל הקורא. אם בוב דילן אמר פעם כי שיר הוא איש עירום, הרי ששירה של הובני מותירים את הדוברת עירומה פְּנים וחוץ ללא חציצה בפני הקורא וזוהי כנות נדירה בשירה, החיה בהווה בכל פעם כשאתה קורא את השיר שוב ושוב, כי כך צריך לקרוא שירה, שוב ושוב. רוצה לומר, שעל אף שהשירים פשוטים ומובנים בקריאה ראשונה כביכול, הקורא שואף לחזור אליהם ולמצוא בם את עצמו בשל הפעלת החושים האינטנסיבית והכובשת.

 

רן יגיל: מבקר, עורך, סופר ומו"ל

אפילו שֵׁדים זקוקים לאהבה, מאיה הוּבֶּנִי, עמדה, 103 עמודים, 68 שקלים

להשיג בחנויות הספרים