אהבה לעת זִקנה

 

כּוֹס הַתֶּה שֶׁל אחה"צ מְקָרֶבֶת בֵּינֵינוּ,

מִבְזְקֵי הַחֲדָשׁוֹת, נֶכֶס לְשִׂיחָתֵנוּ.

הָאֲנָחָה רוֹבֶצֶת בֶּחָלָל

עַל אֶתְמוֹל שֶׁנִּשְׁכַּח,

עַל מָחָר מְעֻרְפָּל

 

הַמֶּרְחָב הִתְכַּוֵּץ

הַמַּעְיָן יָבַשׁ

הָעוֹר קָמַט

הַסַּנְטֵר נִשְׁמַט

 

וְכָךְ נִמָּשֵׁךְ;

לֶחִי אֶל לֶחִי

שָׂפָה אֱלֵי לֶחִי

קֶמֶט אֱלֵי קֶמֶט

וְהַלֵּב פְּנִימָה רוֹצֶה בְּיוֹתֵר

 

שירתו היפה של יואב תורג'מן בכל ספריו ובפרט בזה השלישי ביתר שאת, "ביני וביניכן", היא מהורהרת ונוגָה אם כי לא בלתי אופטימית. היא רואה וחווה ומבקשת את הטוב. יש לו דיאלוג תמידי עם אישה. זאת יכולה להיות נמענת מדומיינת או אישה ספציפית, זאת יכולה להיות אישה צעירה או אישה מבוגרת; אבל תמיד היחסים הם מורכבים וסבוכים ואין זאת רומנטיקה מתקתקה ופשוטה בנוסח הפזמון, אלא מפגש טעון רגש ומחשבה. שירה זו מסמלת חיים משותפים ותלות שבינו לבינה, אך גם התרחקות והתקרבות מתמדת. בקריאת השירים אנו צריכים כקוראים להיות דרוכים ולהקשיב לקולות הליריים הדקים בפנייה של הדובר אל הנמענת, או אז נפיק את היופי הרב הגלום בשיר.

 

רן יגיל – מבקר, סופר ועורך הספר

 

הנה עוד חמישה שירים יפים משלו מתוך הספר על מערכות יחסים:

 

אחותי

 

"הבה נלמד להעריך לימודינו לא מפני שהם הופכים אותנו חכמים

 או נעלים יותר, אלא משום שהם מאפשרים לנו לעזור לזולת."

פלורנס נייטינגייל

 

הֵיכָן אַתְּ אֲחוֹתִי שֶׁלֹּבֶן כַּפּוֹתַיִךְ הֵאִיר יוֹמִי

הֵיכָן אַתְּ אֲחוֹתִי שֶׁנֶּאֱבַקְתְּ לְהַעְמִידֵנִי וַאֲנִי כְּרוּת רַגְלַיִם

רוֹמַמְתְּ לִבִּי מִכְּאֵבוֹ.

 

זוֹ אַתְּ,

הַמְּחֻפָּה מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ

זוֹ אַתְּ

שֶׁחִיּוּכֵךְ בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר נָסַךְ אָשְׁרִי

 

אַתְּ שֶׁרָוִית צִמְאוֹנֵךְ בְּמַיִם דְּלוּחִים

וְרַעֲבוֹנֵךְ בְּפַת לֶחֶם יְבֵשָׁה

בְּתֻמֵּךְ

טֹהַר צְנִיעוּתֵךְ

חִיּוּכֵךְ הָרָפֶה

גָּאַלְתְּ יִסּוּרַי

יָצַקְתְּ שֶׁמֶן עַל סְדָקַי

הֵיטַבְתְּ מַכְאוֹבַי

רִפַּדְתְּ סְדָקַי בְּקֶמַח הָאַהֲבָה

 

 

אוצרי

 

"טוב היה הדבר", עמנואל קנט על ערש דווי

 

אוֹצָר שֶׁלִּי, חַיִּים שֶׁלִּי, נָהַגְתְּ לוֹמַר בְּעֵת הַסְּעָרָה

וַאֲנִי חִיַּכְתִּי מְבֻיָּשׁ

כַּנִּרְאֶה אִבַּדְתִּי שְׁלִיטָה בְּשִׂיא הַחֲוָיָה, הֵשַׁבְתִּי,

אֲנִי בְּגַן עֵדֶן מְרַחֶפֶת, לָחַשְׁתְּ בְּשִׂיא הַכֵּיף,

אִבַּדְתִּי שְׁפִיּוּתִי עִמָּךְ בִּגְלָלֵךְ, הֵשַׁבְתִּי.

 

לָקַחְתָּ אוֹתִי אֶל סוֹף הָעוֹלָם, נָהַגְתְּ לוֹמַר

נָכוֹן, הִתְוַדֵּיתִי,

רַק אִתָּךְ הָיִיתִי לִמְאֻשָּׁר

לָךְ מַגִּיעָה הַתּוֹדָה

אִתָּךְ מִמַּשְׁתִּי אֶת הַחֲוָיָה

אִתָּךְ חַשְׁתִּי אֶת הָאֱמֶת

זוֹ אַתְּ שֶׁיָּצַרְתְּ אֶת הַיֵּשׁ מֵאַיִן

אוֹתִי גָּרַרְתְּ אֶל הַהִתְחַדְּשׁוּת אֶל הַבְּרִיאָה

 

אוֹצָר שֶׁלִּי, חַיִּים שֶׁלִּי, נָהַגְתְּ לוֹמַר בְּעֵת הַסְּעָרָה

וְשׁוּב הִסְמַקְתִּי

הַאִם זֶה אֲנִי?

לֹא יִתָּכֵן לֹא מַתְאִים

כַּנִּרְאֶה אִבַּדְתִּי כִּוּוּן, נִסְחַפְתִּי יָתֵר עַל הַמִּדָּה

מִין חֹסֶר שְׁלִיטָה בְּרֶגַע הַשִּׂיא

תְּחוּשַׁת מְרוֹמִים בְּשִׂיא הַחֲוָיָה

 

אֵינְךָ זוֹכֵר, אָמַרְתְּ,

יִתָּכֵן אוֹצָר שֶׁלִּי, לָחַשְׁתִּי

גַּם עִמָּנוּאֵל בַּעֲרֹב יָמָיו סִיֵּם וְאָמַר

טוֹב, טוֹב הָיָה הַדָּבָר

אוֹצָר שֶׁלִּי אוֹצָר

 

גב אל גב

 

לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים דַּבֵּר

לֹא קָבַעְנוּ זֹאת כְּסִימָן מַקְדִּים

גַּב אֶל גַּב הָיָה הָאוֹת

הַהַכְרָזָה לַנֶּתֶק

לַשֶּׁקֶט הַזּוֹעֵף

 

פְּקוּחֵי עֵינַיִם, שְׁמוּטֵי צַוָּאר

מְכֻנְּסֵי בִּרְכַּיִם

חוֹמָה לְחוֹמָה

וּבֵינֵיהֶן הַסַּעַר הַכָּבוּי

 

בְּעֵינַי יֵאוּשׁ,

בְּעֵינַיִךְ דִּמְעָה עַל חֲלוֹם שֶׁנָּמוֹג

בְּלִיעָתֵךְ נֶעְתֶּקֶת,

נִצְרֶבֶת בְּלַהַט הַצָּמֵא לַאַחֵר

 

סֶרֶט חַיַּי שָׁחֹר לָבָן

יוֹמָנֵי לֵילוֹתַיִךְ אֲפֹרִים

רְחוֹקִים מֵחֶדְוַת הָאַרְגָּמָן

 

חַלּוֹנוֹתֵינוּ מוּגָפִים

סוֹכְכִים עַל רוּחַ הַיֵּאוּשׁ

חַדְרֵנוּ לֹא פּוֹצֶה פִּיו

מַשְׁלִים עִם רֹעַ הַגְּזֵרָה

 

 

שני ורביעי

 

יָמִים עוֹקְבִים מִשְׁנָה סְדוּרָה;

יְמֵי שֵׁנִי וּרְבִיעִי אַחִים תְּאוֹמִים לַחֲוָיָה זֵהָה

עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל

שָׁעָה קְבוּעָה

מַסָּע קָבוּעַ; תִּיקֵי בֵּית סֵפֶר, צִיּוּד לְשֵׁנָה

מַעֲבָר מִדִּירָה לְדִירָה

מִתַּחֲנָה אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה

הָחֵל בְּשִׁעוּרִים, הֲכָנָה לִבְחִינָה

וּבָאֶמְצַע הַפְסָקָה לְנִגּוּן אוֹ לְרִקּוּד כַּחֲוָיָה

אֲרוּחַת עֶרֶב: בֵּיצָה רַכָּה אוֹ קָשָׁה

טוּנָה אוֹ חֲבִיתָה

סָלָט לְלֹא פֶּטְרוֹזִילְיָה זוֹ הַבַּקָּשָׁה

הֶמְשֵׁךְ בָּרַחֲצָה

מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם שְׁנִיָּה לַחֲלוּפָה,

לְעִתִּים מְרִיבָה צְעָקָה עַל אָבְדַן מַיִם חַמִּים

הַגְזָמָה בַּשְּׁהִיָּה

מִשָּׁם לְשֵׁנָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ יְקִיצָה

וְכָךְ אֶל הֶמְשֵׁךְ הַמַּסָּע

תֶּה שֶׁל בֹּקֶר

כָּרִיךְ לַהַפְסָקָה

וְשׁוּב הַמְתָּנָה בְּסַבְלָנוּת

לַשָּׁבוּעַ הַבָּא לַמַּחְזוֹר הַבָּא

שֵׁנִי וּרְבִיעִי

יָמִים תְּאוֹמִים,

עוֹקְבִים

מִשְׁנָה סְדוּרָה

עִנְיָן שֶׁל הַחְלָטָה

 

 

דמדומים

 

הַשָּׁחֹר מְהַסֵּס בְּבוֹאוֹ

הַלֹּבֶן מְסָרֵב לָסֶגֶת

הָאֹפֶק מְמָאֵן לְהֵעָלֵם

לְפַנּוֹת עַצְמוֹ לְיוֹם הַמָּחָר

 

בֵּינֵינוּ רַעְיָה,

קַוֵּי הָאֶתְמוֹל נָמוֹגוּ

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת נֶאֱבָקוֹת עַל מִצּוּבָן

עָבִים כֵּהִים גּוֹלְשִׁים מִמַּעֲרָב

רוּחוֹת סַעַר מְלַחֲשׁוֹת בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן

טִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת מַקְדִּימוֹת בּוֹאָן

וְהַקֶּשֶׁת נְבוֹכָה

נִכְלֶמֶת מִגְּוָנֶיהָ

 

 

ביני וביניכן, יואב תורג'מן, עורך: רן יגיל, עיצוב כריכה: יגאל ארקין, ניקוד: ציפי הראל, עמדה, 85 עמודים, 64 שקלים