ספר השירים "פרידה קאלו ואני ושירים אחרים" של ליהי מינצקר רואה אור בהוצאת עמדה

פרידה קאלו ואני ושירים אחרים

ליהי מינצקר

ספר שירים חדש בהוצאת עמדה

 

 

*

 

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל

פְרִידָה קָאלוֹ

הִיא מְצַיֶּרֶת אוֹתִי

זֹאת אוֹמֶרֶת אוֹתִי אֲבָל

בְּשִׁנּוּיִים קַלִּים.

אֲנִי זָזָה בַּכִּסֵּא בְּאִי נוֹחוּת

הִיא אוֹמֶרֶת, "הָעִנְיָן אִתָּךְ, Mi amor,

זֶה שֶׁאַתְּ מְחַכָּה לְהִתְגַּלּוֹת.

שֶׁתֵּדְעִי לָךְ אַתְּ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד

אֵין לָךְ צֹרֶךְ בְּטוֹבוֹת מֵאֲחֵרִים".

אֲנִי מְחַיֶּכֶת בִּשְׁתִיקָה

הִיא מְסוֹבֶבֶת אֵלַי אֶת הַצִּיּוּר,

רֹאשִׁי מְעֻטָּר בְּזֵר חַמָּנִיּוֹת

יָדַי מְלַטְּפוֹת גּוּר נְמֵרִים כָּנוּעַ.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה".

 

טל גורדון, יוצרת ועורכת הספר:

 

ליהי מינצקר פורשת את מילותיה בשקט. היא אינה עולה על בריקדות כדי לצעוק את העולם החדש אותו היא בוראת אלא משרטטת אותו בקסם מילותיה. במחזור השירים "פרידה קאלו ואני" מקיימת המשוררת מערכת יחסים רומנטית בנימה מובנית מאליה המציירת, מבלי משים, את המיקרו שמצביע על המאקרו. כך הופכת יצירתה לכוח שמתרומם מעל האישי והנקודתי, ומספר סיפור רחב יותר. לאורך קובץ שלם ומהודק היא מביאה לידי ביטוי את הנשיות על כל גווניה ורבדיה, בעודה משחקת בתפקידי המגדר בטבעיות מוחלטת, יוצרת עולם עגול ומהפנט שקשה מאד שלא להיסחף לתוכו, ומובילה את הקורא/ת דרך פרקי מערכת היחסים הזו עד לשיאה המפתיע.

 

 

 

 

עוד ארבעה מתוך המחזור "פרידה קאלו ואני":

 

 

*

 

פְרִידָה שׁוֹכֶבֶת עַל הַסַּפָּה

הַנִּפְתַּחַת בַּסָּלוֹן

הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ פַּרְפַּר עֲנָק

בַּחֲצָאִית הַשְּׁכָבוֹת שֶׁלָּהּ

אֶצְבָּעָהּ הַמְּקֻשֶּׁטֶת בְּטַבַּעַת

עִם אֶבֶן אָמֵטִיסְט בּוֹהֶקֶת

מַזְמִינָה אוֹתִי אֵלֶיהָ

אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לָהּ

"אוּלַי נֵלֵךְ לַפָּאבּ שֶׁלָּנוּ

וְאַתְּ תְּחַזְּרִי אַחֲרַי כְּמוֹ פַּעַם

רַק עוֹד פַּעַם אַחַת

"Mi amor

הִיא מַסְכִּימָה

אֲנִי נִכְנֶסֶת לָהּ

מִתַּחַת לַחֲצָאִית,

יֵשׁ שָׁם אוֹר גָּדוֹל

וְשֻׁלְחַן כְּתִיבָה.

 

 

*

 

פְרִידָה קָאלוֹ יוֹשֶׁבֶת

מוּל קַעֲרַת אֵמַיְל פִּרְחוֹנִית

הִיא אוֹחֶזֶת בְּאַרְטִישׁוֹק

יֵשׁ לָהּ שִׁיטָה מְיֻחֶדֶת

לְהַגִּיעַ בִּמְהִירוּת

אֶל לֵב הָאַרְטִישׁוֹק.

אֲנִי מִתְמַתַּחַת עַל

כִּסֵּא נוֹחַ בַּשֶּׁמֶשׁ

הַחֲתוּלָה מְגַרְגֶּרֶת בְּחֵיקִי

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ

מַהוּ סוֹד הָאָמָּנוּת שֶׁלָּהּ

הִיא מְחַיֶּכֶת וְעוֹנָה

"הַצַּלָּקוֹת וְהַשָּׂפָם.

לְאַף אִשָּׁה בָּעוֹלָם

אֵין אֶת הַצַּלָּקוֹת שֶׁלִּי,

וְהַשָּׂפָם הוּא

הַגֶּבֶר וְהָאִשָּׁה שֶׁבִּי,

שְׂרִידֵי הַחַיָּה הַקַּדְמוֹנִית,

הָאֱמֶת הַבִּלְתִּי מִתְנַצֶּלֶת

הָעֵירֻמָּה"

הִיא מַנִּיחָה לֵב אַרְטִישׁוֹק

מֻשְׁלָם בְּתוֹךְ הַקְּעָרָה

"אַף פַּעַם אַל תַּאֲמִינִי

לְנָשִׁים הַמְּסִירוֹת

אֶת שְׂעַר גּוּפָן, Mi amor"

הִיא רוֹכֶנֶת אֵלַי

מְנַשֶּׁקֶת אֶת שְׂפָתַי.

 

 

*

 

פְרִידָה קָאלוֹ וַאֲנִי

שׁוֹכְבוֹת עֵירֻמּוֹת בַּמִּטָּה

הַחֹם מֵמֵס אוֹתָנוּ לְאִטּוֹ

פְרִידָה רוֹכֶנֶת לְעֶבְרִי לִנְשִׁיקָה

פֶּרַח צָהֹב שָׁזוּר בִּשְׂעָרָהּ

תַּכְשִׁיטֶיהָ מְצַלְצְלִים בַּעֲדִינוּת

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ

"אֲהוּבָתִי הָיִיתִי שְׂמֵחָה

לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ אַהֲבָה,

אֲבָל הַחֹם, הַחֹם"

הִיא מְחַיֶּכֶת אֶצְבָּעָהּ עַל שְׂפָתֶיהָ

"תַּעַצְמִי אֶת הָעֵינַיִם

וּתְנִי לִי אֶת יָדֵךְ.

נַעֲשֶׂה אַהֲבָה מְתוּקָה מִמְּזוֹן מְלָכוֹת

בִּמְחוֹזוֹת הַדִּמְיוֹן הַקְּרִירִים".

 

 

*

 

הַבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי

גִּלִּיתִי כִּי אֲנִי פְרִידָה קָאלוֹ.

בַּתְּחִלָּה חִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת

וְהִיא אֵינֶנָּה.

כַּאֲשֶׁר הִבַּטְתִּי בַּמַּרְאָה הָעֲגֻלָּה

הַדְּבָרִים הִתְבַּהֲרוּ לְאִטָּם

אֲנִי זוֹ הִיא.

"Mi amor",

לָחַשְׁתִּי לְעֵבֶר בָּבוּאָתִי בַּמַּרְאָה.

הִיא הִנְהֲנָה בְּחִיּוּךְ שֶׁאָמַר

"כֵּן, גַּם דְּבָרִים מֵעֵין אֵלּוּ מִתְרַחֲשִׁים לִפְעָמִים,

אַל פַּחַד אֲהוּבָה".

לְאַחַר מִכֵּן קָטַפְתִּי בַּגִּנָּה זֵר שֶׁל קָאלוֹת לְבָנוֹת

אוֹתָן הִנַּחְתִּי בַּאֲגַרְטָל זְכוּכִית כָּחֹל.

כָּעֵת אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַנַּדְנֵדָה הַקָּלוּעַ בַּסָּלוֹן.

עָלַי לְחַשֵּׁב מֵחָדָשׁ אֶת צְעָדַי.

 

 

שלושה שירים אחרים מתוך הספר:

 

 

מוטל סיקס

 

בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ גְּלִילִי

בֵּין עִיר גְּדוֹלָה לִכְפָר עַרְבִי

עֵינַי לוֹכְדוֹת

שֶׁלֶט דָּהוּי הַמַּצִּיעַ בְּאוֹתִיּוֹת עֲנָק

חֲדָרִים מְפֹאָרִים לְפִי שָׁעָה

וְהַצְּרִימָה הַחַדָּה

בֵּין הַפְּאֵר לַעֲלִיבוּתוֹ שֶׁל הַשֶּׁלֶט

מַזְכִּירָה לִי אֶת אִמִּי בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים

בְּמוֹטֶל זוֹל עַל גְּבוּל

טֶקְסָס לוּאִיזְיָאנָה

בּוֹדֶקֶת הַאִם הַמַּצָּעִים נְקִיִּים.

מַחֲצִית מֵאוֹרוֹת הַכְּנִיסָה מְקֻלְקָלִים,

לְיַד הַמִּטָּה מַכְשִׁיר שֶׁאִם מְשַׁלְשְׁלִים לְתוֹכוֹ

מַטְבֵּעַ שֶׁל קְווּארְטֶר הוּא מַרְעִיד אֶת הַמִּטָּה,

הַהוֹרִים אוֹמְרִים שֶׁהַמַּכְשִׁיר מְקֻלְקָל

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם הוּא רַק הָיָה עוֹבֵד

הָיָה דַּי בְּכָךְ עַל מְנַת לִגְאֹל אֶת שִׁעֲמוּם אוֹתוֹ הָעֶרֶב

 

 

שיעורי פסנתר

 

נִזְכַּרְתִּי בְּשִׁעוּרֵי הַפְּסַנְתֵּר בְּיַלְדוּתִי

אֵצֶל הַגְּבֶרֶת שָׂרָה בֵּכֶר

שֶׁהִתְגּוֹרְרָה בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב שֶׁל סָבִי וְסָבָתִי

אֵיךְ הָיִיתִי מְטַפֶּסֶת בְּכָל יוֹם שֵׁנִי אַחַר הַצָּהֳרַיִם

בָּעֲלִיָּה הַתְּלוּלָה לְבֵיתָהּ

שָׁם הִכִּיתִי לְלֹא רַחֵם עַל קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיהָ שׁוּב וָשׁוּב אֶת אוֹתָם

סִפּוּרִים עַל צְעִירוּתָהּ כִּפְסַנְתְּרָנִית מַבְטִיחָה

לְיַד הַפְּסַנְתֵּר בַּסָּלוֹן שֶׁל שָׂרָה בֵּכֶר

הֵבַנְתִּי כִּי אֵין בִּי אֶת הַנִּיצוֹץ שֶׁל הַכִּשָּׁרוֹן

וְאַף לֹא אֶת הַתְּשׁוּקָה לִנְגִינָה בִּפְסַנְתֵּר

לָרֹב הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ קְלִידִים שְׁחֹרִים וּשְׁבוּרִים

הָרְגָעִים הַיְּחִידִים לָהֶם חִכִּיתִי

הָיוּ לִפְנֵי אוֹ אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר

אָז הָיִיתִי מִתְגַּנֶּבֶת לַחֻרְשָׁה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵּיתָהּ

וּמַצִּיתָה נְיָרוֹת בְּגַפְרוּרִים שֶׁלָּקַחְתִּי בִּגְנֵבָה

מַבִּיטָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת בָּאֵשׁ הָאֲסוּרָה

הַמְּאַכֶּלֶת אֶת הַנְּיָר

 

 

כלום

 

אֲנִי מְרִימָה אֶת עֵינַי

אֶל דְּמוּתָהּ הַיָּפָה שֶׁל אִמִּי בִּשְׁאֵלָה

"אִמָּא זֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ?

אֵלּוּ הֵם הַחַיִּים?"

הִיא מְחַיֶּכֶת,

"כֵּן, זֶה בֶּאֱמֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ,

הַחַיִּים מְלֵאִים בִּכְלוּם.

אֲבָל תִּרְאִי כַּמָּה יֹפִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא".

הִיא קוֹטֶפֶת סַבְיוֹן

וּמְפַזֶּרֶת בִּנְשִׁיפָה אֶת עָלָיו

כְּמַצְנְחִים בָּרוּחַ

 

 

דברים על הספר מאת רן יגיל, מבקר, עורך, סופר ומו"ל:

 

ליהי מינצקר, בספר הביכורים שלה "פרידה ואני ושירים אחרים" מפגינה כישרון שירי בשני אופנים: הן הרחבה חד-תמטית מחד גיסא, והן רב-גוניות שירית מאידך גיסא. החלק הראשון של הספר בנוי כולו מחזור העושה שימוש בדמותה האגדתית והמרשימה של הציירת המקסיקנית פרידה קאלו האנדרוגינית. אלא מאי, לא על קאלו כותבת לנו מינצקר שירים, אלא את עצמה היא כותבת כאן דרך קאלו. חייה של קאלו וציוריה הם סוג של קולב להעברת התחושות הפנימיות של הדוברת עצמה בשירי מינצקר, פעמים רבות תוך דיאלוג פנימי, מעין שקלא וטריא של הדוברת עצמה עם עצמה תוך שימוש בקולות אחרים באמצעות פסבדו ציטוט במירכאות.

 

בחלק השני קיימים שירים אישיים ביותר וגם שירים חברתיים הפזורים במִנעד רחב ובאופן ספורדי והיא מראה לנו שהיא יודעת לשורר היטב גם בתחום השיר הבודד מִשיר אֵבֶל אישי ועד שיר מחאה, תוך שהיא עושה שוב שימוש בדמויות פה ושם מן התרבות הגבוהה או הפופולרית, כמו ג'ון לנון למשל, כדי להעביר תחושות אישיות ביותר שלה שאין להן שמות ואין להן מילים, שהרי שירת אמת היא שפה פרטית ואותה כותבת מינצקר לעילא, וגם כאן יהא מקום לדיאלוג האישי ולקולו של האלטר אגו, האני האחר, באמצעות ציטוט המושם במירכאות.

 

 

פרידה קאלו ואני, ליהי מינצקר, עורכת: טל גורדון, עמדה, צילום על העטיפה: טל סיון-צפורין, עימוד וגרפיקה: ציפי הראל, 94 עמודים, 64 שקלים חדשים

 

 

 

קישור לרכישת הספר:

https://lihiwrites.wixsite.com/lihiwrites?fbclid=IwAR2HL_5jxlWLj6dnpZLxlvO0uEkAd9ciKCFg_uX8L5mSU4bIxsU0YNUkMTk