רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
.png)
.png)
נפלא!
תודה רבה, רני
תודה שהזכרת את השיר הנפלא של אלתרמן והארת את הקשר של ההשפעה על מאיר אריאל. גם למראה נושן יש רגע של הולדת וגם שיר גדול כזה אפשר לגלות ולהתפעם שוב ושוב…
לי, תודה לך על התגובה החמה. הרבה זמן לא התכתבנו, ואלתרמן ומאיר אריאל הם שתי סיבות טובות לחזור ולעשות זאת. רני.
מה שיפה בשירי "כוכבים בחוץ" של אלתרמן היא הדואליות אותו אוקסימורון מדיר מנוחה ,אך מעורר פליאה והוא כבר נרמז אפילו בשמו של הקובץ: הכוכבים שנותרו מחוץ לעולם הדובר או שמא יפי הנוף במרחבי יה הפתוחים התגלים לדובר ההלך בדרכים -תמיד דבר והיפוכו
וגם כאן הטבע אינו רומנטי כפשוטו אלא אורבת בו סכנה : העיר זרה ומבוצרת וטבולה בבכי הצרצרים אף שהמראה הלילי מרגש ויפהפה -יופי מסוכן
והירח משופד בכידון הברוש, אף שעל פניו זו תמונה כביכול אדילית המתארת קרבה בין השמיים לטבע, אבל מעל לכל כמו שציינת קיימת אותה פליאה של הדובר ההלך ממעשה הבריאה , שבו גרים בכפיפה אחת כל הניגודים
טוב ורע יפה ומכוער הרמוני ודיסהרמוני.
תודה על השיר רני
אין כמו אלתרמן, עדין לא נס ליחו
וכמה אני אוהבת את השורה המכוננת : "תוגת צעצועיך הגדולים"
תחנה, אכן שורה נפלאה וגם שיר יפהפה ונצחי. גם אלתרמן רוצה לצאת ממרחב העיר הכולא אל המרחב הטבעי, אם לא במדבר בלוב, אז לפחות אל מה שרוני סומק כתב בשורתו היפה על תל אביב:
"הקילומטר הראשון מחוץ לעיר הוא כבר הטבע"
רני
לא "תחנה", אלא "חנה". רני.
לפני זמן רב התווכתי רבות עם נתן זך על הסתייגותו מן הציור "הירח על כידון הברוש".
טענתי אז, כפי שאני טוען עד עצם היום הזה, שמדובר בתמונת טבע פשוטה שבה צמרת הברוש המחודדת אכן נראית כנוגחת את הירח בשעות הלילה.
לדעתי, זך מעולם לא היה רגיש דיו לתמונות נוף ישראליות טיפוסיות.
גיורא, שלום. מסכים איתך לחלוטין. נדמה לי שכתבת תגובה זו, אולי בנוסח קצת אחר, בשיר אחר של נתן אלתרמן שהבאתי "ערב עירוני" ובו השורה היפה "איך הלבנה חולצת שד/ מקיר הבית שמנגד".
הנה תגובתך היפה שם:
ערב עירוני. נתן אלתרמן. שיר עם הארה 3 29/09/2009 17:36
גיורא לשם
לכל מי שהלך אי-פעם בלילה במטעים בשפלת יהודה ראה במו עיניו את "הירח על כידון הברוש".
סימבולי או לא סימבולי, זה היה אחד ממראותיה השכיחים ביותר של ארץ-ישראל לפני שהציפו אותה באספלט ובבטון.
רני,
תודה על המובאה הישנה.
כבר שכחתי שרשמתי אותה.
הביוגרפיה החקלאית שלי כתלמיד בביה"ח הקלאי בנחת יהודה לא היתה לשווא.
המורה שלי לספרות היה דודו של יהושע קנז (ודודה של אשתו של ישראל כרמל!), איש העלייה ה-3 ודוד העבודה, והאב הרוחני שלי היה עזרא זוסמן, שהיה לי, במידה מסויימת, כאב ממש.
פרטים מרתקים מבחינתי. רני.
זו הייתה יופי של פינה. היא הייתה הדבר הראשון שקראתי במוסף של שבת. אם אני לא טועה היא התפרסמה ממש בגליון של העיתון ולא במוסף חיצוני.
מאד הצטערתי שהפינה פסקה מלהופיע.
אבל אני שמח שיש לה כאן רגע של הולדת.
רני, תודה. משורר גדול מחזיר שמץ ענווה לכותבי השירה בכל הרמות.
מסכים עימך, ולשמוע זאת ממשוררת טובה כמוך, הרי התבטאות כזאת על אחת כמה וכמה ראויה לאימוץ. רני.
גיורא פ., שמח שאהבת את הפינה. תודה גם על התגובה על "לאורה" ב"אן-אר-ג'י". עכשיו ראיתי. אהבתי בעיקר את סוף התגובה עם "רגע של הולדת". זה נחמד מאוד. להשתמע, רני.
רני, עכשו יש ירח מלא על הכנרת. זכיתי לראות אותו יוצא מתוך ענן כשאחרי יום שלם בקופת חולים בשביל קרובי הרשתי לעצמי "הליכה". השיר הזה אהוב במיוחד על "קרובי" אזכיר לו והוא יאמר אותו בע"פ.
תגובה יפה, תודה לך סבינה. רני.
רניגיל,
מי זאת אותה מיכל שהציעה פינת "שיר והארה"?
רעיון נפלא לטעמי.
כשלמראה נושן יש רגע של הולדת,
זאת הזרה = ראיה מחודשת של מראה מוכר.
הירח על כידון הברוש, מראה פוטוריסטי
הרומנטיקה טובלת בתוגה,בבכי צרצרים.
כולנו הטבע והאדם ,חדר המשחקים והצעצועים
של האלוהים.
מסכים איתך. מי זאת באמת האישה עם הרעיונות המופלאים הללו? אמממ מעניין. האם היד שהגיבה היא גם היד שהציעה? כך או כך, כיוון הניתוח ל"ירח" שלך נכון מאוד בעיניי. תודה לך, רני.
רני, תודה על המחמאות.
יא ירח יא ירח מה עשית?
רני
גם אני אהבתי מאוד את מדורך ומאוד הצטערתי כשחדל להופיע.
העליתי צילום ירחי אצלי בבלוג אם כי לא על כידון הברוש כפי שכתבתי.
תודה על ההשראה
מירי
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14505&blogID=36
כמה טוב לקרוא שוב את השיר היפהפה של אלתרמן. ו'הירח על כידון הברוש' אימז' מקסים. לא יעזור לנתן זך, מרצה מופלא שלמדתי אצלו המון!!! אבל היה קשה עם שני הנתן-ים האלה. תאר לך רני, סטודנטית צעירה יוצאת נפעמת משיעור על נתן אלתרמן ונכנסת לסמינר של נתן זך, ושם המורה הנערץ שוחט את הנתן 'ההוא'. אפשר לקבל פיצול אישיות, לא? אבל כאמור, הוא לא הצליח לקלקל לי את אלתרמן.
ויפה, רני, שהבאת את שירו היפה של מאיר אריאל. אכן, ניכרת השפעת אלתרמן. אבל, השפעה מבורכת, לטעמי!
ואם גיורא לשם שהזכיר את הוויכוח עם זך על 'כידון הברוש' יספר על זה קצת יותר, אודה לו. זה מעניין (אם כי את ה'פרינציפ' של ביקורתו וקצפו של זך, תפסתי כבר אז ואני יכולה לשער מהו הכיוון). נדמה לי שזך קצת התמתן בביקורתו נגד אלתרמן ברבות השנים ואולי אף חזר בו במידת מה, או שאני טועה??
פינה יפה, רני, אבל אני חייבת להודות שאני נאלצת לקרוא שוב ושוב את השיר של אלתרמן, כדי להבין מה הוא, בעצם, אומר. בשבילי החריזה והמשקל גוברים על התוכן. הוא לא נקרא לי בטבעיות.
מהבחינה הזאת אני מעדיפה את זך ואת שירת הדור שלו, שבעצם הפיחה רוח חדשה בשירה והחייתה אותה, והפכה אותה ליותר מדוברת וקרובה.
יחד עם זאת כבודו של אלתרמן במקומו מונח. אני אוהבת מאוד את "עוד חוזר הניגון" ובמיוחד בגרסה המוסיקלית שלו:
http://www.youtube.com/watch?v=O-LwjK7oXRc
נהדר להתחיל את 2010 בשיר העל זמני הזה של אלתרמן. שיר שאין ספק כי יד אלוהים כתבה אותו אותו דרך אצבעותיו של משורר
אכן כך. שבת שלום, איריס. רני
לא מאמינה באלוהים, ועדיין השיר הזה מעלה לחלוחית בעיניי. מאמין לי?
נהדר רני, הודייה ענווה ועצובה. אלתרמנית. וגם הפינה ההיא חסרה. ואלתרמן הוא גם צייר גדול. ועוד דבר, כבר כשקראתי את השיר, שרתי אותו. זה מה שקורה כשלשיר מופתי יש לחן תואם.
רן היקר, אהבתי מאד לקרוא את המדור שלך חבל שהיה ואיננו. נעים לקרוא שוב .
לכל אוהבי אלתרמן. הושק אתר חדש לאלתרמן הכולל גם (בין השאר) ריכוז של כל הסרטונים שהועלו ליו-טיוב.
סליחה, וכתובת האתר http://www.alterman.org.il