פליאה ונדיבות לב הן שני המאפיינים של הספר המקורי והאחר הזה – "תודה למרוממי נפשי" וזה נדיר כל כך בקריית הספר שלנו. המשורר יואב תורג'מן עושה פעולה פשוטה, יושב וקורא ספרים; אך בעקבותיה הוא סולל לו פעולה מקורית משלו – כותב שירים. זוהי קריאת אקראי מתוך סקרנות וצימאון ממש כשל ילד המבקש לקלוט את המראות אליו, לערבל אותם בתוכו ולפלוט את אשר חש אל העולם הגדול. אין מתודת קריאה בהכרח, כל ספר שמזדמן ליד ונראה לו מעניין הוא קורא, לא רק ש"י עגנון ועמוס עוז, אלא גם יוצרים עכשוויים כמו טל איפרגן ויובל ירח, וכן ספרים מתורגמים וספרי היסטוריה פופולאריים. הכול בכול מכול כול – נאגר בחובו ומוליד מתוכו שירים. זה כל כך פשוט, ישיר ויפה.
ראו למשל את השיר היפה הזה:
פיוס
מִן הָרָאוּי שֶׁאָמוּת לְפָנַיִךְ, טָעַן.
לֹא, הִיא לָחֲשָׁה,
נִתֵּן לַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ
מִן הָרָאוּי כִּי תָּנוּחִי מְעַט לְאַחַר מוֹתִי,
עֹל וְטִרְדָּה הָיִיתִי לָךְ בְּחַיַּי.
לֹא, הִיא לָחֲשָׁה,
הַדָּבָר יִקָּבַע בְּשֵׁם שָׁמַיִם
מִן הָרָאוּי כִּי תִּזְכִּי לְנַחַת בַּעֲרֹב יָמַיִךְ.
לֹא, הִיא שׁוּב חָזְרָה בְּיִרְאַת קוֹל,
נַמְתִּין וְנִרְאֶה מָה יֵלֵד יוֹם
מִן הָרָאוּי כִּי תִּקְשְׁרִי גּוֹרָלֵךְ בְּאַחֵר לְאַחַר שֶׁאֵאָסֵף אֶל אֲבוֹתַי.
נִתֵּן לַגּוֹרָל לְהַכְרִיעַ,
שָׁקְטָה
לֹא יָסְפָה
וְהִסְמִיקָה
(בהשראת ספרו של תום שגב: "מדינה בכל מחיר". שיחה בין פולה לדוד בן גוריון, פולה נפטרה לפניו)
אולי תקראו גם אתם את הספר היפה הזה ותכתבו בעקבותיו שירים כמין מכתב שרשרת.
רן יגיל