נתן אלתרמן   ערב עירוני     שְׁקִיעָה וְרֻדָּה בֵּין הַגַּגּוֹת אַסְפַלְט כָּחֹל מִלְּמַטָּה עֵינֵי נָשִׁים נוּגוֹת, נוּגוֹת אוֹמְרוֹת לָעֶרֶב "לָמָּה בָּאתָ?" הַפָּנָסִים פִּרְחֵי הָעִיר מְלַבְלְבִים בְּאוֹר נִיחוֹחַ אֲבִיב חַשְׁמַל עָצוּב בָּהִיר מִשִּׁכְרוֹנוֹ אָסוּר לִבְרֹחַ הוּא רַק יָתוֹם וְרַק תָּמִים נוֹלָד לְרֶגַע וְאֵינֶנּוּ בֵּין הַלֵּילוֹת וְהַיָּמִים הוּא בָּא לִזְרֹחַ בְּעֵינֵינוּ בֵּין הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת לִנְאוֹת מַרְאֶה כְּחֻלִּים נֵלֵך נָא ...

  שלחו אותי מטעם "מעריב, סגנון" לכתוב על תצוגת אופנה. הנה התוצאה   בהתחלה לא נתנו לי להיכנס. "אתה לא נראה שייך לכאן", אמר השומר בכניסה. עם תיק הבד הירוק של הסופֶּר, הכפכפים של ההומלס, הגרביים שׁוֹנֵי הצבע, הזָקָן של החוזר בתשובה, הטי-שירט של החמש במאה, כובע הסַל מהשוק, אמרתי לו: "אני באמת לא שייך לכאן, אבל 'מעריב' שלח אותי ...

  בית-משוגעים-על-גלגלים   סְנוּפִּי גרר אותי לאורך האוטובוס המלא בציוד כשהוא מציג לי את כולם: "תכיר, זאת איילת, זאת רונית וזאת אורית, וזאת שם זאת טל. כאן מאחור עם הווקמן זאת אחינועם. וזה שלום וברק וחן ושרון ואוּרי תכלת המשוגע. וזה? זה ליאור שושן. הוא לא משוגע, אבל הוא המתופף."    טיפסתי על הציוד ונגררתי אחריו. כשהגיע לקצה האוטובוס עמד ...

  רציחות בבני-ברק     1. "תראה לאן הגענו, הבנאדם נמעך לגמרי בגלל כיפה, בגלל חת'כת בד."    פַּקָּד דּוֹדִי הִירְשׁ עמד מעל גופה של נער, שרועה על האדמה בפישׂוק רגליים במין תנוחה ליצנית מעוותת. הציציות שלו פשוטות לכל עבר, פאה ארוכה אחת שלו נפרשה לכיוון אחד ואילו האחרת נמתחה לצד השני, אל מתחת לאבן קטנה. מכנסיו השחורים היו מוכתמים, ...

ואלה שמות… הדמויות ב"זכרון דברים" ליעקב שבתאי. ליקטה וערכה: אלינֹער פלור, פתיח: רן יגיל   מה אתם יודעים, טובה גדולה נעשתה לנו, אוהבי הספרות העברית בכלל ואוהבי הפרוזה של יעקב שבתאי בפרט. ישבה לה אלינֹער פלור (אימא של העורכת תרצה פלור – תרבות "מעריב", "אחוזת בית", "הארץ") בקורס של הסופר והמבקר דרור בורשטיין על הסופר יעקב שבתאי והנה התוצאה המרשימה ...

ז'אק ברל 8   באחת ההופעות שלי באלג'יריה הקהל התחיל לצעוק: "אלג'יריה לאלג'ירים לא רוצים לשמוע צרפתית. אלג'יריה לאלג'ירים, אימפרייליזם. אימפרייליזם."    עמדתי על הבמה נבוך והבטתי בקהל. נזכרתי בהופעה הראשונה שלי על קופסת הקרטון במפעל. הקהל לא נרגע, ואז ז'וז'ו שהתעצבן נורא הציל את המצב. הוא פסע לקִדמת הבמה ועמד שם מול הקהל ואמר לו: "אתם לא שווים שז'אק ...

סיפור של יום שלישי       (היום יום שלישי בשבת, שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש: מזמור לאסף, אלוהים ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט: עד מתי תשפטו עוול ופני רשעים תִשאו, סלה: שִפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו. תהלים פב)       חתולים, ספרים וצב       שלום מייקי, שלום ...

הכיסא   תומר היה יושב. גם כשהיה עומד היה יושב – נמוך היה. כשאכל איתי במסעדות מזרחיות היה מזדקף ומשלב את הידיים על הבטן, את ראשו היה מטה הצִדה, מנסה להביט מלמעלה על כל האנשים – קָשֶׁה היה.    בהפסקות בין צלצול לצלצול היה יושב. המורה הייתה תמיד אומרת: "תומר, ישנוני, תינוקי, מה אתה יושב ככה כל הזמן, אתה חושב?" ...

  וולך בעיני מוקד ומוקד בעיני וולך, "דברים ראשונים", יונה וולך, הוצאות "עכשיו" ו"כתב", 78 עמ'   פעם אמרו על אברהם דשא פשנל, האמרגן האגדי, שהוא הגשש הרביעי. כלומר, יש שייקה, פולי וגברי והוא. כמו בתחום האמנות הפופולרית (הבידור), כך בתחום האמנות הגבוהה (השירה): בשנות ה-60 יש יונה, יאיר ומאיר ומי שחיבר את השלושה כדוֹר – העורך גבריאל מוקד, שהחוברת ...

המשורר והמבקר אלי הירש כותב על "פואמת התאהבות" – ספר השירה החדש של אריק א. – בטורו במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות", ב–7 באוגוסט, 2009   קוראים לו אריה איזנברג, שם יפה ומוזיקלי לכל הדעות, אבל הוא חותם על שיריו בשם העט החיוור "אריק א." הוא פעיל כמשורר כבר כעשרים שנה, ואף על פי כן הוא עדיין אלמוני כמעט, לא ...