רמז אור 23   יהושע לוי מנתח עבור דוד עמית את כתב ידו של נוח שטרן   באלף תשע מאות חמישים ושלוש, שימשתי כקצין מומחה של כתבי־יד במשטרה. עשיתי זאת חמש שנים. אז קיבלתי את המחברת של שטרן. אני זוכר את זה כמו היום. זה היכה בי כמו ברק. סכסוך ושינוי כזה לא ראית, כאילו כל הקריירה שלי כקצין משטרה ...

שַׁלֶּכֶת שֶׁל חֹרֶף זוֹהִי לֹא שַׁלֶּכֶת סְתָו, זוֹהִי שֶׁל חֹרֶף; זוֹהִי הַסַּעֶרֶת שֶׁרִגְּשָׁה בְּחֻלְשָׁתָם, וְהֵם כְּבָר הֶחֱזִירוּ אֶת נִשְׁמָתָם לָעֵץ כְּמוֹ ״מֵעֵץ בָּאתָ וְאֶל עֵץ תָּשׁוּב״ וְרֶגַע לִפְנֵי בּוֹאָהּ וְהִיא סוֹעֶרֶת, קָטְפָה אוֹתָם אֶחָד-אֶחָד וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתָם לְיָדוֹ, אוּלַי יִמְצְאוּ דֶּרֶךְ לְהַחֲזִיר לָעֵץ אֶת שְׁאֵרִי- תָם   אֲהִיל שָׁמַיִם שָׁמַיִם אֲפֹרִים בְּלַיְלָה בְּלִי כּוֹכָבִים טִפּוֹת שׁוֹתְקוֹת מִתַּחַת לְיָרֵחַ מָלֵא כְּמוֹ אוֹחֵז ...

רמז אור 22   ערב יום שישי, 19.6.1953, השעה: 22.30 —   נייר טואלט ביד, קדימה צעד. בסמינר הבנות יש מסיבה הערב, אי אפשר להיכנס לשירותים שם. מישהו, נבל ובן־בליעל, סגר בכוונה את השירותים הסמוכים לחדר־האוכל. מעשי־נבלה. נרצח היום שומר. מה היה הסיפור ההוא שסיפר לי סוקולוב, שחברי הקיבוץ ירו בנזירה וקברו אותה בהיחבא, כאן בקיבוץ? יכול להיות שעכשיו, ממש ...

מדוע גילי חיימוביץ' היא משוררת מסוכנת?   על הספר "תינוקת" של גילי חיימוביץ' (עמדה, 2014)   דורית ויסמן     כמו ספרי השירה הקודמים של גילי חיימוביץ', גם הספר הזה הוא חדשני, בועט ונועז. והפעם בנושא האימהוּת. זהו ספר שמבטא את שני הצדדים של האִמהוֹת המודרניות, הפמיניסטיות: מצד אחד אושר גדול והיכולת להעריך את המתנה הגדולה שניתנה לאֵם – גידול ...

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=5121

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=7b710fc4596b25648b44472262adc013&id=5107

  http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/676/083.html?hp=47&cat=310&loc=10      

לינק לכתבה ב ynet                  

רמז אור 21   ׳שיר האסיר לאשתו׳, כתב: שלום חמדי, מתוך ׳הד הכלוא׳, עיתון בית־הסוהר המרכזי רמלה, עורך: נֹח שטרן, סגן עורך: ח. זיידמן / גיליון 2 / ינואר — 1955 —   א. לְכִי לַדֹּאַר שִׁלְחִי לִי מִכְתָּב; ״בֵּית־הַסֹּהַר״ – הַכְּתֹבֶת עַכְשָׁו   ״לְבֵית הַצִּינוֹק… לַתָּא הָרָחוֹק…״   הַבּוּלִים יִהְיוּ מַגְּעֵי יָדַיִךְ, הַחוֹתֶמֶת – בְּעַפְעַפֵּי עֵינַיִךְ   ב. הֲלָדַעַת ...

ורדה שפין גרוס, קטעים מתוך פואמה