רן יגיל

הגוש – נובלה, חלק 3

      קימטתי את הפרצוף שלי. לא הייתי מרוצה מההתבטאויות האלה. זה לא התאים לי. כופפתי את הראש הגדול שלי ואת הצוואר העבה שלי, ואת המרפקים שמתי על הירכיים, הגב שלי נהיה כמו קשת ואז הוא כנראה שם לב לכיפה הקטנה והסרוגה שעל הקרחת, כי הוא אמר: "אחי, באימאשְׁלי, אני מצטער, באמת, יד על הלב, לא ידעתי שאתה דתי. ...

קרא עוד »

הגוש – נובלה, חלק 2

  "א-תה מע-שן?" הוא שאל אותי את זה לאט, מבליע הברות. הקול שלו היה צרוד מאוד ומתכתי. זה לא היה מסיגריות, זאת הייתה צרידות נוראה יותר, כאילו מיתרי הקול היו משותקים. היה משהו מפחיד ועייף בקול המוזר הזה, שהדהד קצת בחלל החדר הלבן והריק. נראה שהוא לא דיבר עם איש כבר עשרות שעות.    "אתה ישראלי?" הבעתי תמיהה מוחלטת. לא ...

קרא עוד »

הגוש – נובלה, חלק 1

הגוש     אוי, אמסטרדם ווי מאדאם נו מאדאם קסם זר בן-אדם בוא אליי, בוא הביתה (חנה גולדברג)     השוטר המנומס והגבוה הראה לי בעדינות את הכיוון,Please Sir, go ahead , והיד שלו הלכה לפני הגוף שלו. הוא היה סמכותי מאוד, מבריק במדים וחייכני, אך תכליתי ונוקשה. שיער ראשו הבלונדיני וגובהו הרב הזכירו לי שאני רחוק מאוד מהבית. לא ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל