כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
משק כנפי ההיסטוריה
כתבה- שושנה ויג
המונים בטקס ההשבעה
משק כנפי ההיסטוריה הסעיר המונים בגבעת הקפיטול וברחבת המול. כחיילים נאמנים הגיעו אזרחים רבים מקצוות ארה"ב לוושינגטון הבירה כדי ליטול חלק באחד מרגעי השיא, שמזמנת לנו ההיסטוריה האנושית. נשים, גברים וילדים שחורים ולבנים הגיעו כדי לחוש את האוויר הזה שבו פועם ליבו של הנשיא החדש ברגעי ההשבעה הראשונים. מעטים זכו, באמת, לראות את הטקס הרחבות הענקיות היו עמוסות לעייפה בהמונים. מתמונת הלוויין ניתן לראות נחילים צפופים של בני אדם. אלה הם ההמונים ששטפו את המקום רק כדי להיות באותו מעמד, ורק כדי שיוכלו לספר בעתיד לילדים ולנכדים שהיו שם באותו הרגע ההיסטורי.
ניפוץ המסורת
האמריקאיים הצליחו לנפץ באמצעות בחירתם בנשיא אובמה מסורת של יותר ממאתיים שנה. מסורת הרואה באדם הלבן מי שיכול לשאת בתפקידיי המפתח של החברה האמריקאית הנאורה. נצחונו של אובמה הוא ניצחון האנושות כולה. הבית הלבן נכבש סוף סוף על ידי אחד מן הצאצאים שכנראה, בָּנו את יסודותיו. זהו הנשיא הראשון שהצליח להגיע אל הבית הלבן לא רק בשל כישוריו או מורשת אבותיו אלא בזכות ובעיקר בשל היותו שחור במוצאו. לשם איזון הנשיא הוא שחור עם שורשים לבנים. ליתר דיוק לאובמה אין ייחוס משפחתי, ואינו מקושר למשפחת אצולה אמריקאית. היותו כל אחד הופך אותו לנבחר הרגיל והבלתי רגיל. אין ספק שהתחולל שינוי בתפיסת התודעה הציבורית. ושינוי התפיסה היה בסיס תעמולת הבחירות של אובמה –yes we can.
תמונות הנשיא המשודרות מלמדות על חדשנות ועל האחרות שהצליחה לשרוד את המערכות השמרניות של החברה האמריקאית. עכשיו אובמה צריך להתרגל להיות המלך העולמי ואין לו יותר ממאה ימים כדי לשדר הצלחה.
המעלות של הנשיא
יכול להיות שעידון הקיים באובמה הופך אותו ל"סקסי" במידה מסוימת. יכול להיות שהיותו שחור עם שורשים לבנים הופך אותו לנשיא של כולם, באמת. נדמה שלא היה מעולם נשיא כל כך אוניברסאלי. אובמה הוא על פי הביוגרפיה שלו איש שגדל במקומות שונים מהוואי עד שיקגו. הוא חווה פרידות ונדודים בימי ילדותו ונעוריו וכל העולם כעת צופה כיצד "מוגלי" הילד שגדל ביער עם "הנמר והדוב" יתפקד במרחב הגלובאלי, ולא אין זה משחק מחשב או סרט קולנוע. מה שכמעט בטוח הוא שהבמאים והתסריטאים בהוליווד בוודאי שוקדים על התסריט שאינו עתידני הוא המציאות.
בל נטעה, הצבעוניות של ברק אובמה לא נוטה לכיוון הלבנים אלא נוטה לכיוון צבע העור השחור. אין להתייחס לברק אובמה רק כאל נשיא שייטיב עם השוחרים לשלום, נשים וילדים. כמעט ברור שהנשיא האמריקאי החדש יחוש בביטחון בסביבה בה האנשים לא יתייחסו לגינוני הטקס. כמעט בטוח שהנשיא יחוש ביטחון בהעניקו חסות למקופחים. כמעט בטוח שהנשיא החדש ינסה לתקן עוולות של מאות שנים. ואכן השמועות הראשונות שיוצאות מן הבית הלבן הן בדבר צווים שמבטלים צווים של קודמים.
אובמה תקוות הכול
במידה מסוימת ניסיונו של אובמה לחולל שינוי אמיתי בארה"ב ישפיע על מידת היבחרותם של הדומים לו לעמדות המפתח של הממשל האמריקאי לעתיד לבוא. כל העיניים הנשואות לנשיא הנבחר מייחלות להצלחתו, כי הרי כישלונו יהיה כישלונם שלהם. הזדהותם של הבוחרים עם המועמד שלהם הפעם הייתה כמעט אבסולוטית.
אובמה, נדמה לכוכב רוק במראהו ובהופעתו. הוא חטוב וגבוה ויש לומר נאה להפליא. וכנראה, הכריזמטיות שלו שיחקה משחק מרכזי בשביל העולה אל הבית הלבן. הוא מאמץ את הגישה הרוקיסטית בהנהגתו החדשה. ואכן, הנשפים והקונצרטים הרבים העניקו תחושה של חגיגיות ומעבר לכך הייתה תחושה שאנו צופים בקונצרט פופ רוק חגיגי ולא בטקס ההשבעה של הנשיא ה- 44 של ארה"ב של אמריקה.
ברוח הזמן ניתן לשער שבתקופת שילטונו אובמה יוביל מהלכים של שינוי. שכן, מוטלת עליו חובת ההוכחה. השאלה היא אילו מהלכים היסטוריים יוביל אובמה? האם המהלכים ההיסטוריים יהיו בתחומים המוכרים שהובילו לקריסת המערכות המקומיות של הממשל האמריקאי ושל המערכות האוניברסאליות. בתחומים רבים מצפים לתמורות רבות, בכלכלה בביטחון ובסדר החברתי המקומי והעולמי. כמעט לא ניתן לשרטט את העומס הרב שעומד בפניו הנשיא החדש.
הנשיא מתפלל
נמסר מן הבית הלבן שהנשיא ביקש עשר דקות ראשונות בחדר הסגלגל בסולו-להתבודד עם עצמו. הרגעים הראשונים היו רגעי התייחדותו של אובמה עם כובד המשימה. הנשיא למעשה מתפלל להצלחתו שלו, ולהצלחת החברה כולה. והנשיא מתפלל הלכה למעשה. נמסר לנו שהנשיא הנבחר אובמה מתפלל בימים הראשונים בכנסיה.
הנשיא אובמה יכול להיות נשיא פורץ דרך בהיותו השחור הראשון בבית הלבן, האיש שנושא עימו את תפילת השינוי. יחד עם זאת הנשיא יכול להפוך להיות הנשיא הלבן שיש לו רק כסות שחורה. הנשיא אובמה עשוי להיות חדשני ומהפכני עד גבול מסוים. בהיותו תוצר של החברה הלבנה, עורך דין מצליח, בוגר הקונגרס האמריקאי הוא עשוי להיות עוד נשיא שמאמץ את הכלב הנשיאותי. הוא עשוי להיות עוד נשיא שיסבך את אמריקה בניסיונות ההנהגה וההשתלטות של הבוס הכול יכול. יכול להיות שהרגעים הראשונים שאובמה ביקש לעצמו היו כדי ללמד את עצמו להבליג, להקשיב ולהיות סבלני וסובלני.
ניכר שהנשיא יודע לשאת נאומים משלהבים, ונתפלל שחטא ההיבריס לא ישתלט עליו, ביודעינו שגם הוא אנושי וגם עשוי לחולל שגיאות. הצעד הראשון לחולל שינוי סגירת היה סגירת כלא גוונטנמו. אובמה אכן, אומר ומבצע.
מה שרואים מכאן לא רואים משם
בהביטנו מכאן אל מעבר לים אין ספק שאנו מתקנאים. אין ספק שאנו מתקנאים במתן ההזדמנות לאלה שלא ידענו מי הם עד לפני שנתיים. אין ספק שאנו מתקנאים מרוחב הלב של הבוחרים האמריקאיים, וגם מטווח האפשרויות שיש לאזרחים האמריקאיים. שם יכול אב לומר לבנו, ראה אם הוא יכול להגיע לבית הלבן גם אתה יכול. מה הם הסיכויים שכאן אצלנו יכול לומר אב לבנו גם אתה יכול להיות הנשיא הנבחר או ראש הממשלה?
וכאן? מה כאן? אצלנו אין חדש. במערכת הבחירות שלנו כל מה שמוכר חביב. המועמדים שלנו ברובם מוכרים. את מי שאין אנו מטיבים אין אנו מחבבים יתר על המידה ולא נותנים לו סיכוי לנצח. הנבחר הבלתי מנוסה נמצא בעמדת הגנה, מה שבוודאי לא תורמת למידת הצלחתו. יש לנו גם דוגמה של פוליטיקאי שהיה עשרות שנים בעמדות מפתח וגם קיבל מעמד של נשיאות. יש לנו נבחרי ציבור שסרחו והועמדו לדין ואף על פי כן אנו מוצאים אותם בעמדות מפתח עם קלון או בלי קלון. אין סיכוי שנמצא מישהו שמדבר על שינוי ובאמת, יהווה דוגמה לשינוי שחולל.
אצלנו הנבחרים הם ברוב המקרים אנשים שלפני כמה שנים היו מוקצים ומאוסים וכעת הם לוקחים את הבחירות בהליכה. יכול להיות שאנו עם רחום וחנון. יכול להיות שאנו מאמצים לנו התנהגויות של בנות יענה כדי לשרוד את השחיתות. יכול להיות שאנו לא מאמינים לאף אחד יותר ולכן לא איכפת לנו באמת, מי מנהיג אותנו. ואולי דווקא אצלנו מי שדבק בו רבב יכול להסירו. אנו חברה סלחנית או שכחנית. בחברה האמריקאית לא נמצא כוכבים שסר חינם מוצאים את עצמם אל עמדות המפתח.
בבחירות שלנו אין כוכבים עולים כמו באמריקה, אין לנו גיבורים מקומיים כמו באמריקה, אנו נוטים לסלוח ולשכוח לגיבורים שלנו כיוון שאנו רק שמונה מיליון ולא עשרות או מאות מיליונים כמו בארה"ב. ואולי אנו שונים כל כך מאמריקה, כיוון שאנו רק בראשית דרכנו כאומה עצמאית רק שישים שנה, ואנו עדיין חווים שגיאות של ראשית הדרך בעוד שמעבר לאוקיינוס יש היסטוריה של מאות שנים.
אכן, לקראת הבחירות אצלנו לא נותר לנו אלא להסתכל בעינים כלות אל מה שקורה בארצות הברית. אותה מדינה של מהגרים שמשכילה להתנער ממשברים קשים שתקפו אותה בשנים האחרונות ולהתאחד תחת מנהיגות המבשרת תקווה. בלי להתייחס לצבעה, גזעה מינה ואפילו נסיונה של המנהיגות הזאת. וכל כך יפה התמונה של הנשיא הקודם שעולה על המסוק וממריא אל עבר השיכחה.
המלך מת – יחי המלך החדש.
ואצלנו במקום למחזר את האשפה ממחזרים את המנהיגים, שולפים אותם מקבר ההיסטוריה ועושים להם מתיחת פנים. אם מישהו היה מעז להציג את מועמדותה של תמונתו של אריק שרון, אני כמעט בטוח שהיא היתה נבחרת לראשות הממשלה.
וכדי להיות מעשיים ולהפסיק לקטר, אני מציע להמליך עלינו את מה שנראית הכי קרוב לתקווה לשינוי: את ציפי לבני – ראיתי אותה רוקדת בקלילות במסיבה ונראה שעל גבה אין תרמיל ובו קופת שרצים. חוץ מזה הגיע הזמן לנסות את הדרך הנשית שכן הנשים הן האחראיות על יצירת החיים
אהוד, מעניין..אתה עורך תעמולת בחירות אצלי בבלוג?:))
ציפי היא אמנם חדשה השאלה אם היא באמת, מחדשת?
שושנה