כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
לא שיר ולא סיפור, פשוט התרשמות.
בחנות הספרים לא מוצאים ספרים שלי, ולא שלך ולא של כולנו. חייהם של הספרים שלנו מאוד מהירים. הם עולים ויורדים מעל המדף עוד לפני שמישהו כתב עליהם מילה. יש הוצאות שיש להם ספרים קאנוניים ואותם תמיד נמצא לאורך זמן, לאורך שנים. ויש את אלה שלא נמצא לעולם גם כשיצאו לאור תצטרך לכתת רגליך לכל החנויות ומעטים הסיכויים שתמצא אותם. זה עניין של הפצה או אולי עניין של הכרה.
היום ניסיתי למצוא ספר שאני קוראת, ששלחו אליי מבית ההוצאה לקריאה. ולא מצאתי. הספר מיוחד ומקורי אבל חנות הספרים המכובדת לא מצאה מדף להניח אותו. או אולי היו שני עותקים והם אזלו וכעת לא ניתן יהיה לחזות בספר הזה עד אשר אולי מישהו יעלה אותו מתהום הנשייה. בינתיים הספר הזה הומלס.
גם רבים מהכותבים כאן בבלוג, מוכשרים ככל שיהיו אם תחפשו ספר שלהם בחנות הספרים,מעטים הסיכויים שימצא משהו מסחורתם בחנויות.
ומה מרגיש המשורר ומה מרגיש הסופר ?
ואני שואלת, למה?
אולי רק בנתניה ובאזור השרון זה כך?
שושנה ויג
זה כך בכל מקום, חיי המדף של ספר שירים קצרים להחריד…
יחד עם זאת תמיד יש את האופציה בחנות להזמין את הספר במיוחד בשבילך…
ההסבר ההגיוני הוא עניין של היצע וביקוש. ולספרי שירה כמעט אין ביקוש, ולפי מה ששמעתי ככה זה בכל העולם.
עצוב, מה לעשות?!
שבת שלום
גבריאלה,
שבת שלום!
את תתפלאי לא בדיוק חיפשתי ספר שירים, זה קורה גם לספרי פרוזה. לא מצאתי ספר פרוזה שכתוב כרומן סיפורים.
היה עצוב לי, כיוון שלספר קוראים "הומלס" גם הזכירו אותו כאן בבלוגיה מי שערך את ירון אביטוב זו יעל ישראל אחת מעורכת האתר , עוד מעט אכתוב עליו ואינו בחנוית?
שושנה
שושנה, בכל מקום בארץ, גם במרכז הממורכז.בדיוק כמו שתארת.כשאני מחפשת ספר, דבר ראשון אני מחפשת ברשת.פונה ישירות להוצאה ורק בסוף לחנות, מנסה שהם יחפשו בשבילי.
גם הספרים שלי מפרפרים כך וגוססים.
לוסי, במקרה הטוב מתקשר אלייך המו"ל ומודיע לך שהספרים עומדים להיגרס ואת או אתה זוכים לרכוש במחיר נמוך מהספרים שלך, כי ממש לא נעים לראות ספר גרוס.
שושנה
זה תלוי בבית ההוצאה. הוצאות קטנות לעולם לא יגרסו ספרים ותמיד יתנו בחינם לסופרים כמה עותקים שיבקשו. וגם טורחים להפיץ את כל הספרים בכל חנות אפשרית. מסקנה: כדאי להוציא בהוצאות קטנות.
חגית, לא יודעת. זה לא מדוייק,דווקא ההוצאות הקטנות מניסיוני הדל עושות זאת.
חיפשתי לקנות מתנה ספר שיצא לפני כחודש חודשיים, מה כבר ביקשתי?
שוש
זהו. עַם הספר בלי ספר!
צריך להוביל מחאה של צרכנים. לבקש ספרים ייחודיים, לדרוש בחנויות.ךעשותמעשים.
באמת, מדף ספרי השירה הוא מחדל לאומי!
שוש
כל כך נכון בחנויות ניתן למצוא את רבי המכר השבועיים וספרי בישול, ספרים אחרים, רק במזל.. אני כבר לא מחפשת את שלי בשל חשש לעוגמת נפש..
חני, נהפוך הוא, צריך לבקש לדרוש לשלוח חברים לחפש. אחרת זה לא יהיה בחנויות.
שושנה
נשמע מדכא למדי ביחוד למי שעומד להוציא ספר.
אבל ,אולי אפשר להתנחם בכך שכאן בבלוג יש יותר קוראים ממספר הקונים של ספר שירה ממוצע בחנויות. אולי צריך לעשות סוויצ' בראש ולהגיד -כאן באינטרנט נמצא הספר האמיתי. (על מי אני עובד..)
גיורא, אני יודעת שסופרים ומשוררים משלמים היום במקרים רבים בעבור הוצאת ספרם. בהפקת ספרי שירה זה כמעט הוצאה לא מוכרת, כחלק מגזירת גורל.ואני מרגישה שזה מחלחל להוצאת ספרי פרוזה. דווקא בהוצאות הקטנות יש כעת מנהג לגיס כספים מהסופרים עצמם. והסופרים כיוון שהם עומדים עם סחורתם משוועים להוציא ספרם משלמים הון כמעט מתאבדים כדי להוציא ספר.
ומה הם מקבלים בתמורה, אם ההפצה אינה הפצה ראויה הם לעולם לא יזכו לתמלוגים.
זה מה שמחריד בעיניי.
שוש
שוש,
הערה לטובת הקוראים שאינם מודעים לפרויקט "קסת" של מרכז ההדרכה לספריות. זה פרויקט שבו המרכז מממן הוצאת ספרי שירה ופרוזה של יוצרים מתחילים (לאו דווקא צעירים ,שרה שילה עם הגמדים היא אחת מהן). המרכז גם נותן עורך צמוד ליוצר- דוד ווינפלד למדור השירה.
"החסרון" של הפרויקט הזה נעוץ בכך שהבקשה להשתתפות צריכה להגיע מההוצאה לאור עצמה, כלומר, קודם כל עליך לשכנע אותם שמדובר בכתב יד ראוי להגשה לפרויקט.
לטובת המעוניינים הנה הקישור:
http://www.icl.org.il/mifalei/mifalei_keset.html
מורים חברי "ארגון המורים" (יתכן גם חברי "הסתדרות המורים") יכולים לקבל החזר על חלק נכבד מהוצאות ספרם.
אני יודע שהוצאת "עם עובד" אינה גובה תשלום מהמחבר על הוצאת ספרו.
אם יש למישהו מה"בננות" מידע על הוצאות אחרות הנוהגות כך אשמח אם ישתף את הגולשים באינפורמציה.
שבוע טוב
גיורא
הרבה הוצאות לאור אינן גובות כסף מהמחבר עבור הספר ,אם הן מסכימות להוציאו לאור
אני מניח שמדובר בפרוזה – רומן, שההוצאה מזהה בו פוטנציאל מסחרי.
האם המגיבה יודעת על הוצאות ספרים הנוהגות כך גם בשירה?
אם כן, אנא נדבו את שמות ההוצאות לטובת הגולשים.
גיורא, תודה על המידע מדובר בספריי ביכורים. יש סופרים רבים שלא יתקבלו על פי ההגדרה הנ"ל.
השבוע שוחחתי עם סופרת שכתבה הרבה ספרים והיא בהחלט מוגדרת כמוערכת היא כותבת על נושא השואה. שמעתי ממנה שכל הוצאות הספרים שלה שיצאו ב"אסטרולוג" וכעת ב"כרמל" נעשו באמצעות השתתפות עצמית שלה. היא הגתה רעיון אדיר להשיב חלק מהכנסותיה והיא שולחת ספריה לספריות וכך היא מקבלת כמה אלפי שקלים בשנה, אך בטוח שאין זה מכסה את הוצאותיה. ושוב, הסיבה המרכזית הספרים אינם בחנויות!!!
שושנה
בין סטמצקי לצומת ספרים נותרו רק 'רבי המכר' על המדפים.
חנויות של חובבי ספר אמיתיים פשוט פסו מן העולם לטובת פס המכירה של שניים בשקל. יקר כל סנטים על מדף השרוטים.
לפעמים אני מהרהרת מנין הנתונים "רבי מכר"
מי קובע?:)
זה גם בתל אביב. וחיי המדף של ספר אינם עולים בדרך כלל על חודש וחצי. וזה הולך ומידרדר. ספרי הראשון שיצא ב-93 היה חצי שנה עד שמונה חודשים בחנויות, השני שיצא ב-97 היה כשלושה חודשים, והשלישי שיצא באלפיים היה חודש וחצי. אני מניחה שסםרי הבא יהיה יומיים וחצי בחנויות.
יעל, אולי יש יותר מדיי כותבים?
שוש, קודם כל זו אינה בעיה ישראלית. זו הטעייה עצמית שגם בנושא זה אפשר לצעור חמס על הממשלה. כאן קוראים יותר מאשר בארצות אחרות. חוקי השוק הן עניין עולמי. את יודעת שבצרפת אין שירים בעיתונים?
היתה כאן בבלוג חנות ונסגרה משום שגם אנחנו לא קונים.
כיון ששאלו, המו"לית מריצה רוסמן מגוונים, שפירסמה לי על חשבונה ספרי פרוזה, פירסמה גם ספרי שירה על חשבונה, כאשר חשבה שהם בעלי ערך, והיא דוקא מו"לית קטנה. גם היחס בהוצאת גוונים למחברים מאד יפה ולא גורסים ספרים. הבעיה שמו"לים קטנים מתקשים לקדם את הספרים שלהם בסטימצקי, וזה משפיע על כל המכירות. בסטימצקי סידרו את הספרים שלי כך שרק הצד שלהם ייראה כלפי חוץ, והתמונות היפות על השער לא נראו – את הסידור הזה שומרים לספרים של הוצאות גדולות, שמן הסתם משלמות עבור ההבלטה של ספריהן. אני כבר התייאשתי מחנויות הספרים החדשים ואני מבלה בעיקר בחנויות של ספרים משומשים, וזאת נקודת האור: חנויות משומשים מוכרות את הספרים שלי, ואני מוצאת שם ספרים ישנים ואהובים וגם לא כל כך ישנים. שלא לדבר על כך שספרים משומשים במצב טוב אפשר לקנות ב-20-25 שקלים ואפילו בפחות.
וחוץ מזה, מה רע לפרסם ברשת? למה נדמה לנו שרק אם מקלקלים את יערות הגשם ומדפיסים אותנו על נייר זה שוה?
לסבינה ולענת
אני מאמינה שיש מעבר מקריאץ ספרים לקריאה ברשת. זה קורה בעיקר בתחום העיתונות. ראיתי כאן גם פרוייקטים של העלאת ספרים לרשת, במקרה שהדבר חינמי אולי יש לכך קהל צרכנים.
בארץ רגילים לספר לכל ולספר אחד. כמו דיסק אחד. והרשת במידה מסויימת מאפשרת זאת.
גם הבלוגיה היא גם מעין ספר לכל. זהו בית ליצירה ומהווה מעין תחליף ספר במידה רבה.
הבעייה שהכותבים נמדדים באמצעות פרסומים. ההגדרה של מיהו סופר או משורר עדיין שמרנית.
שושנה
ההגדרה תשתנה עם הזמן, כמו שהכל משתנה. ואותי הרשת שיחררה גם מהתיסכול העצום, שהרגשתי כל חיי, שאני עובדת כמו חמור ולהקה שלמה של טפילים מתפרנסת על גבי, מבלי שאני רואה מזה גרוש.
לפחות ברשת אף אחד לא עושה כסף על גבי, אני נהנית והקוראים נהנים.
ענת, מסכימה איתך. הרשת שיחררה אותנו. המו"לים לדעתי, צריכים היו לעשות מאמצים כדי לשדל אותנו לפרסם ולא שאנו נתחנן שיפרסמו לנו!!!!
שוש
מסתבר שגם בעניין הוצאות הספרים שינו את כללי המשחק ולא ממש הודיעו לנו על כך רשמית.
ספר כיום הוא כמו שמפו וכמו בשמפו העיקר הוא השיווק.
אם זה טוב או אם זה רע נראה שאין כבר דרך חזרה !
או שעובדים על הסלילה שלה אבל עוד לא רואים את זה 🙂
אבל יש לנו את הבננות ויש לנו את עצמנו ויתגלו עוד דברים חדשים בדרך ונעשה מהלימונים לימונדה 🙂
בקיצור המצב על הפנים
נכון שוש ?
ריקי, מה שמרגיז אותי יותר מכל הוא שאין התייחסות אמיתית לספרות יפה.מבחינה מסחרית מעדיפים למכור לנו ספרים שדומים יותר "ללאישה" ופחות לספרי איכות.
שושנה
אני משיגה ספרים ישנים יותר או דרך איתמר באינטרנט, או בספרייה העירונית. יש שם אוצרות.