הספר לא הומלס

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

הומלס- ירון אביטוב

כתבה :שושנה ויג

מה היה קורה לכם לו נזרקתם בוקר אחד מן הבית שלכם? מה היה קורה לכם לו לא היה לכם כסף לשלם עבור המשכנתא הענקית שלקחתם? מה היה קורה לכם לו הייתם ממשכנים את כל רכושכם ולא היה לכם כסף או אפשרות להשיב אליכם את הרכוש שלכם?  זה בוודאי לא נראה הזוי בימים אלה. אפשר לומר אקטואלי מזה אין.

הייתם מחפשים פתרון חלופי, אולי הייתם בונים אוהל על חוף הים, ומה הייתם עושים בימי החורף הקרים? מה הייתם עושים כדי לברוח מהנושים שירדפו אחריכם מבוקר עד ערב?

האם מישהו עצר רגע וחשב על כמות ההומלסים שמאכלסת את החברה המודרנית? האם מישהו מאיתנו שאל באמת, מדוע יש אנשים שמוצאים את עצמם ישנים על קרטונים בגנים ציבוריים, או על מדרכות בלב הערים הגדולות? האמת ,לחשוב על ההומלס הוא לחשוב על האנושות. לחשוב על ההומלס הוא לחשוב על האדם המודרני. לחשוב על האדם שהתמכר לחומרניות. לחשוב על האדם שלא מוצא לעצמו מנוחה אלא בהימצאו בביתו.

כליו הנאים, אישתו הנאה ילדיו הנאים.

"עמדה- כרמל" סדרה לספרות יפה בעריכת רן יגיל ועמוס אדלהייט מגישה לנו את הספר "הומלס" -רומן סיפורים  הכתוב בסגנון סאטירי וסוריאליסטי הומור שחור ואימה.   גיבור הספר מחפש מקומות להתגורר בהם לאחר שהפך להומלס ומחרוזת  סיפורים מתפתחת באורח אסוציאטיבי בהתאם למסע חיפושיו של הגיבור המספר.

 ספרו של ירון אביטוב  "הומלס",עמדה- כרמל 2008 הוא ספר ייחודי בשוק ספרים רווי.  לא חסרים כותרים המתפרסמים מדי יום ורומנים  על בסיס אוטוביוגרפי הציפו אותנו לאחרונה ולא  כך ספרו של אביטוב, הוא סוג של אלגוריה שנונה  על מקומו של האדם בחברה המודרנית.  במידה מסוימת הספר של ירון אביטוב מלהג על האמירה החז"לית שאישה נאה, דירה נאה, וכלים  נאים מרחיבים דעתו של אדם מתוך מסכת אבות.

העולם מתהפך על הגיבור וכל שהקורא קורא הוא על החורבן הזה, מעין חורבן הבית המודרני.

 זהו ספר על האַיִן. על אין בית, אין מקום, אין משפחה, על אין זוגיות, אין אהבה,  אין חיים אמיתיים כל האינים נמצאים בספר. הנדידה של הגיבור בספר היא בחיפוש אחר המקום בו יוכל לשכון לבטח. חיפוש מאוד מעייף ומייגע, גם הקורא נמצא בטלטלה  במהלך הקריאה, החיפוש מתחיל להתיש אותך, ואתה אינך יודע האם הגיבור יירגע יום אחד והאם ימצא את המנוחה והנחלה. סגנונו של המספר שובה את הקורא,  אין זה סגנון ריאליסטי אלא סגנון סאטירי שיש בו משחק עם השפה ועם הלשון.

הגיבור מעיד על עצמו שהוא עבד במשרד פרסום וכל כישלונו והתמוטטות עולמו החל ברגע שזרקו אותו מן העבודה.  התייחסות החברה לאנשים כאל חפצים מודגמת על פי הספר בצורה קיצונית, בהגזמה. ההומלוסיות של הגיבור היא כיוון שאינו מסוגל להפיק יותר כסף.  והוא במידה מסוימת יוצא כנגד הסגידה לכסף בחיפושיו אחר מקומות משכן הוא מחפש מקומות שלא יצטרך לשלם עבורם שכר דירה כיוון שגם את דירתו איבד בשקיעתו.

הספר פותח בנקודה בה הגיבור פונה למשכונאי בהיותו חסר כל הוא מציע למשכן את גופו. הנפגע העיקרי בעקבות אובדן מקום העבודה הוא קיומו החומרי של האדם, והמשכון של הגוף מעיד באופן אלגורי שאין קיום חומרי לאדם בלא עבודה. הרצון להתכלות מתחיל בפתיחת הרומן, והוא מוטיב מנחה לאורך היצירה כולה. אין קיום למעשה בעולם המודרני.

בסיום הספר, הגיבור שעבר כל כך הרבה תלאות פנטסטיים  מגבש זהות של כלב, ולא סתם כלב אלא כלב רעב ותוקפני. הכלב הזה מחפש מזון וכל מזון נמצא בעיניו ראוי. הוא אוכל בני אדם וגם אוכל כסף.

"עדיין הרגשתי רעב. יש עוד משהו לאכול אצלו? כן, הכבד.אכלתי למלווה בריבית גם את הכבד. יצא טעים הכבד שלו. את המצפון שלו לא יכולתי לאכול, כי לא היה לו כזה אף פעם, אז המשכתי לאכול לו את הלב, הריאות, העיניים, האוזניים, האף, עד שנשארו ממנו רק עור ועצמות, וגם אותם כרסמתי. בדקתי לו בכיסים, אולי נשאר שם עוד משהו לאכול. מצאתי עוד ערימה של שטרות, ואכלתי גם אותה. (שם, עמ' 203)

בסופו של דבר הקורבן מזדהה  לחלוטין עם אלה שפגעו בו כבר אין הבחנה בינו לבין אלה שפגעו בו. הנקמה של המספר במלווה בריבית היא חסרת מצפון גם הוא איבד את המצפון שלו בסופו של דבר.

הומלס הוא ספר פאסימי, הוא ספר שבהתחלה מעורר בך צחוק ואתה מגחך במהלך הקריאה בטמטום וקהות חושים, מתמוגג מההמצאות החדשניות של הגיבור, ובסופו של תהליך חש הקורא שיש כאן התאבדות של הגיבור המודרני, הגיבור המודרני אין לו מקום ואין לו שייכות.אין לו אמונה , הוא מנסה לכבוש לו מקום בעולם הזה אך כל המקומות אותם הוא מצליח לסגל לעצמו הם מקומות עלובים ומגוחכים.תיבת דואר, מכונת כביסה, קופסת סרדינים, תא מטען של רכב. אלה רק חלק קטן מן ההמצאות שאליהן מוביל אותנו הגיבור. אין ספק שהדיאלוג הסמוי של המספר הוא עם הקורא.מטרתו לעורר  בנו בסופו של תהליך סוג של זעזוע ולא רחמים.  איבוד צלם האדם הוא גם מוטיב ביצירה, כיוון שהגיבור אין לו צלם של אדם, בחיפושיו הוא חי במקומות שאינם מקומות מגורים לבני אדם, למשל המכשיר הסלולארי, הוא מתחבר "לגו'קים" האלקטרוניים ביצר קלות מאשר לבני אדם.

גם בגידתם של האנשים מאוד בולטת בסיפור. העוזרת הקטנה שהפכה להיות אשת החיק שלו, נודדת ממנו למשכונאי כשבעל הבית שלה אינו מסוגל להעניק לה את מה שהייתה רגילה לו. היא משועבדת בכל פעם למי שיש לו כסף  ולא למי שהיא אוהבת. השעבוד שלה הוא בקשירה סוריאליסטית למשכונאי, היא אכן קשורה בגפיה למי שמחזיק בה.

מזונו של ההומלס הוא כל דבר, באחד מסיפורי הרומן כשאין מה לאכול נהנה הגיבור לאכול תרופות.

"למחרת בלעתי שלושה כדורים,וכעבור עוד יום שלושה, כמו שהרופא אמר. לא היה לי מה לאכול, אז בלעתי כדורים. עוד ועוד כדורים אחרי הכול,. מאה וחמישים מיליגרם ביום זה אולי כמו מאה ומחישים קלוריות, דהיינו,כגודלו של המבורגר  פצפון שמגישים במקדולנד." (שם עמ' 40).

ההומלס שלנו עוסק במחזור בצורה יוצאת מן הכלל. אחת מהמצאות המחזור שלו הוא בית הבקבוקים שבנה לעצמו.  יש בהתעסקות של הגיבור ושל המחבר בחפצים שמציפים אותנו בעולם המודרני סוג של קריאת תגר על התצרוכת הבלתי נגמרת שלנו, וגם על היותה בלתי מתכלית. לבקבוקים  מפלסטיק יש אורך חיים גם לאחר שתם השימוש הראשוני בהם.  בית הבקבוקים הוא בית שהגיבור בונה לעצמו הגג מבקבוקים, הדלתות והחלונות   מבקבוקים, הוא כל כך מזדהה עם ביתו שהוא מבקש מהספר שיסדר לו תספורת של שיער בקבוקים. "במקום עיניים, הוא תקע לי שני פקקים נשלפים של בקבוקי יין, שאמורים היו לשמש לי כנשק לכל צרה שלא תבוא." (שם, עמ' 56.)

בהיות עיצובו של הספר כרומן סיפורים  יכול כל פרק לעמוד באורח עצמאי, ניתן להתייחס לכל סיפור בספר כיחידה שלמה. כמו בטרגדיה  יש קשר בין  חלקיו של הספר למרות היחידנות של פרקיו. המעשה המביש שנעשה בפרק הראשון פיטוריו של הגיבור ורצונו להתמשכן הובילו אותו לסבל בלתי רגיל. סבל שבו הפך לחפץ, התגלגל ממקום למקום בשל העדר החיוניות שבו.  בטרגדיה הגיבור חווה סבל בלתי רגיל וגם מגיע לידיעה שעשה טעות אך גם אין לאדם שום סיכוי לחזור להיות אדם, ההידרדרות  שלו אינה נבלמת בנקודת זמן מסוימת, זוהי דהירה אל האין, דהירה בכיוון אחד, כשלכל האנושות אין רגש ולא איכפת מתפקודו של היחיד.

הרהרתי מעט על תרגומו של הספר,  שהרי הספר עוסק בבעייה אוניברסלית. האדם חי חיים שבירים מכל הבחינות בימים אלה. הארעיות שולטת בכל. אין לנו מקומות עבודה "מסודרים" לכל החיים, אין לנו אישה אחת לכל החיים, גם הבריחה של הגיבור מחתונה אינה מקרית, הוא אינה רואה בסיס לקשר הזה כיוון שכל החיים ארעיים. הוא גם תופס את האישה כפי שתופסים אותו כחפץ היא צריכה לתפקד כמכשיר מיני וכמכשיר שמנקה את הבית ומבשל מעבר לכך אין לו כוונה לפתח מערכת יחסים עמוקה. המהירות וההחלפות של החיים מאוד ברורים לאור המהירות והתזזיתיות של הגיבור.

המקומיות של היצירה נמצאת לטעמי, בשילוב השירים בגוף הטקסט, יש לגיבור המפרסם אמירות של קופירייטר, הוא מעלה מדיי פעם אמירות שיש בהן אמירות מקומיות של משוררים ופזמונאים מקומיים והם שמנכסים את היצירה לכאן ועכשיו. למשל,

"קן לציפור" זה לא יתאים לגיבור הולנדי אלא אם כן המשורר הלאומי שלהם שם היה ביאליק או מישהו דומה לו.

מקוריותו של הגיבור הוא ביכולתו להמציא את עצמו כל פעם מחדש,וזהו אולי סודו של האדם המודרני, שחייב להמציא את עצמו כל פעם מחדש.