אפר
פתילה נדלקת ופתאם
אתה מתגמד ברגע
מאבד מעצמך משהו
שיקר לך היה
לכל הדרך
את מאבדת
אבן שנולדת עמה להאיר לך
דרך
אבן שנטבעה בשמךְ
ואמץ אותך בדרך.
את הולכת כמו במאסר
בדרך צרה
עם תוית טבועה על לבך
המשדרת דרך
מסתלסלת ברגעים שלמים
שעוד נותרו כאילו
לא נֻגעו
מעבר להרי הלֹבן
השמחה השקטה קרה ומצֻלבת
באפס מעשה עדין יושבת
בחשך המפרך
שיחת רעים קטנה
וקליפות תפוז במאפרה בוערת
לעת ערב
מקרר את
הצמאון הזה
החנוק בשורה מיֻזעת ואפר.
1990
מתוך: "שירי ללי" עקד 1990
שיר יפה ללי.
אנא העלי עוד שירים מהימים ההם.
עדי, תודה. שמחה שאהבת. הספר הראשון כולל שירים שנכתבו בעיקר בתקופה הסטודנטיאלית שלי. שנים לא רציתי לראות את הספר. הוא גם אזל אז שמחתי שיכולתי לענות שאין להשיג אותו. בימים אלה חזרתי לקרוא בספר וגיליתי מאפיינים לכתיבתי העכשווית. המינימליזם למשל. אשתדל להעלות עוד.
תשתדלי להעלות עוד.
כי גם אני גילגלתי בראש השוואות לשיריך מעכשיו.
המינימליזם של אז מוסיף מימד נוסף לשירתך העכשווית.
שיר נהדר. ככה את צריכה לכתוב. חבל שחדלת מהסגנון הנ"ל. יישר כוח. או בעברית של פעם יישכויח
נו, זזים הלאה.
יפה מאוד
יש עוד מאפיינים
חדשנות ,משפטים שהמשכם מפתיע מסתיימים ולא, משחק כביכול, אבל לא מצחק אלא בוכה
מירי, את כאמנית החומר מפתיעה אותי כל פעם מחדש ברגישות שלך למילה הכתובה.
מאד מאד יפה, מתמצת מדייק ונוגע
משה, תודה. היום, בעידן האינטרנט, כשהפער בין הכתיבה לתגובה הצטמצם לאפס. מפתיע לראות תגובות לשיר 20 שנה אחרי.