בננות - בלוגים / / מֻכֵּי ירֵח
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

מֻכֵּי ירֵח

 

 

מֻכֵּי ירֵח נִשְקוּ את השמש

עד ששְבִיל החלַב הגִיר על עֶינֶיהֵם

מבְּלהות היְדיעָה

שָם הלְכוּ אנְשי בְּראשִית

חפִים מבְּגדים וְאשְמָה

עכְשו בֵּין גאוּת לְשפֵל

נרְגעת בּהֵם אהבה

וְנחש מְפעפֶע שְאַר אור

אֶל פְּנִים הראש

 

תגובה אחת

  1. היי חגית
    שני השורות הראשונות מושלמות הירח, השמש, והכוכבים, ממש אני רואה את התמונה בעיני רוחי,
    איך נשפך החלב…
    והנחש שבא בסוף, מביא את – כל שאר האפשרויות שכדור הארץ המציא, וממציא לנו- הזהרו מנחשים…

    שם השיר מאוד יפה, תרתי משמע…
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן