הֵי גְבִרְתי, את יְכוֹלָה לְהַרְאוֹת לִי את הדֶרךְ הבַּיְתָה?

הֵי גְבִרְתי, את יְכוֹלָה לְהַרְאוֹת לִי את הדֶרךְ הבַּיְתָה?

תִּסְתַכְּלי גְברְתי, רוּח ילְדוּתִי מְרַחֶפֶת בְּמִסְדרוֹן בֵּיתֵךְ

בין החדרים עוֹלָה חָרִיקָת מִיטָתִי הרֵיקָה.

הֵי גְבִרְתִי, תִּסְתַכּלִי ברְאי, שיערךְ כְּבר הלְבִּין לְגַמְרֵי,

אֲבַל אֲנִי זוֹכֶרֶת שהיָה פָּעָם שָחוֹר

כְּמוֹ השֵיעָר שֶלוֹ כְּשהיָה בֵּן עֵשְרִים וּשְתיִם

בליְלָה שיָרָה לְעצְמוֹ בַּשֵיעָר השָחוֹר.

הֵי גְבִרְתִי, השְארְנוּ חָלָל בּחֶדר, תִּפְתחִי אֶת הדֶלת,

הוּא כְּבַר לא שוֹכֵב שָם וְאת לא יְכוֹלָה לְהַפְרִיע.

אַת יְכולה לְהַרְאוֹת לי אֶת הדֶרךְ הבַּיְתָה?

הִשְאַרְתִי שָם אֶת המַצְלֶמָה שנָתַן לִי אָבָּא,

כְּבר יוֹתֵר מעֶשר שָנִים שאנִי לא מְצַלֶמֶת

וְעשר השנִים נִמְחָקוּ לא נותר מהֵן זֶכר.

הֵי גְברְתִי, אֵיךְ תִּחְיִי בֵּין כָּל הרוּחוֹת?

כְּשֶהַדְלָתוֹת נִטְרָקוֹת אַת בֶּטַח חוֹשֶבת שמִישֶהוּ חָזַר

וּמִתְהפֶּכת עַל צִדֵךְ השֶנִי מִתְכָּסָה בִּשְמִיכָת זִכְרוֹנוֹת,

שָם בְּחַדְרוֹ מְעַל מִטַת נוֹעַר לְנָעַר יָחִיד אֵיךְ אַת מְדָבֶּרֶת אֵלַיו

בְּגוּף שְלִישְי אוֹ רִאשוֹן? אַת מָעָבִירָה יָדֵךְ עַל כִּתְמֵי דָּמוֹ?

הֵי גְברְתי, אַת יְכולה לְהַרְאוֹת לִי אֶת הדֶרךְ הבָּיְתָה?

כְּשָשָאַלְתִי מָה יִהיֶה עַל האַהֲבָה, עַנִית שאַת יְכוֹלָה לאהוֹב אוֹתִי.

אבל היית לי זרה גברתי, מעולם לא היית אמא שלי.