אוקיינוס הקברניט
קְחִי אותי בזרוֹעותַיךְ קִרְאי לִי בִּשְמֵךְ
רַק דַּקָה חַלְפָה מאַז יַרִיתִי בִּשְחוֹר שערךְ
וְאני מנשק לִשְפתייךְ בפעם הראשונה
נוֹשף לְפִיךְ אוִיר מתוק אחותי
ראשךְ בָּלון מְנוּקב פּוֹלֵט את רוּחי
זֶה אני מעלייךְ כּורת את ראשךְ
מעל צווארךְ קוֹשר את ראשי
אחותִי פִּטְמוֹתַיִךְ מִתְנַפְּצוֹת בְּקִרְבִּי
אִם אֵפְקַח אֶת עֵינַי אֲת תִּהיי מִתַחְתַי
כִּי עַכְשו את אני את אני את אני
קראתי את השיר ומשום מה לא הפסקתי להיזכר ביונה וולך, בסילביה פלאת ובמשב רוח אנגלי-רומנטי של בלדות ישנות. יש משב רוח של שירה מתורגמת בשיר הזה.