אוקיינוס הקברניט
בקומה השמינית, בבניין הניצב בלב עיר
שתמיד חולפים על פניה, בחדר אפל
שבסוף המסדרון, רוכנים נערה ואיש גבוה
אל שפתי נער השכוב על גבו
שפניו מחווירים ושערו השחור
נגוע בכתם ארגמן נובע
ושפתי האיש הגבוה פוגשות בנער
פה אל פה נושפות בו רוח
עד שופע הארגמן ועובר אל פה הנערה
הנושפת גם היא מרוחה
ופיה יונק ארגמן גווע
וגוף הנער הולך ונעזב מנביעתו.
שיר מסתורי ומורכב,מה זו העיר הזאת שתמיד חולפים על פניה?
שבי, זוהי דרך אחרת לומר פרברים.
מצב חזק מאוד. מרתיע. שיר אפל וסוריאליסטי. העבודה עם הצבעים: ארגמן ושחור לאורך השורות מדויקת כל כך כמו של צייר אמת. גם הקומפוזיציה הזאת של שניים עומדים ואחד שוכב מזכירה ציור, מקפא. יופי של שיר.
יפה ומבעית. נורא ציורי.
היי
יש חידה
יש גבורים, יש צבעים, יש אוירה, האוירה מאוד עוטפת ומחברת את השאלות למשהו שלם.
להתראות טובה