אבא – בעקבות ההצעה של יעל ישראל

אבא ישב למרגלות תיאטרון "הבימה" וגירד את הראש הגדול שלו, אלפי כינים התעופפו וצעדו בצעידת מרש אל עבר הכביש, חצו את מעבר החצייה והגיעו לשדרות רוטשילד. אבא הלך אחריהן וישב למרגלות עמוד החשמל, מעל מרצפות עליהן מסומנות בצבע לבן אופניים. הוא גרד את זקנו כמו כלב וישב בישיבה מזרחית, ציפורניו השחורות מכורסמות עד העצם. אבא הרכין את ראשו בין רגליו ואישה עם שיער לבן השפילה ראשה להביט בו. הרוב עברו לצדו ולא הסתכלו. גם לבנת השיער נכנעה ועברה את הכביש. חליפת הטרנינג הכחולה שלו דהתה, מרוב גרודים המצח שלו כבר היה אדום. הוא ישב מול מעבר החצייה ונרדם. רק נשים עם שיער צהוב העיפו עיניים אליו, ורק הגרודים העירו אותו מהצלילות שמשכו את הראש הגדול שלו בין רגליו. אני ישבתי מאחוריו וגבר שחלף על טוסטוס צעק: "איזה יפה את, יאללה, תמונה אפשר לשים לך פה, אני לא צוחק". ואני רק הנהנתי בראשי וחיכיתי שאבא יתעורר ולא יעבור עוד מרצפת אחת וידרסו לו הכינים והזקן, אבל אבא נזל אל עבר הסימן הלבן של האופניים, נזל ונאסף נזל ונאסף אל בין ברכיו המשולבות שכבר לא חש בהן. הגבר על הטוסטוס נסע מהר ולאבא יש גיבנת מרובעת עם פסי טרנינג כחול כמו האוטובוס של דן שחלף על פניו והעיר אותו. אבל אבא הוא אוטובוס בלי מנוע, רובץ לפתח שדרות רוטשילד. נשים על עקבים גבוהים חושבות שהוא אבן ובועטות בו, אבל לו זה בכלל לא מזיז, הוא רק יושב שם כמו שקית זבל שמחכה לפינוי. ואני מחכה שיתעורר וייקח אותי בזרועותיו, שאכרוך את רגלי סביב ביטנו הגדולה ונלך אל בתי הקפה, נבקש מטבעות מהנשים המגונדרות שיושבות שם על כיסא, עם האודם האדום ושרשראות הפנינים ומשקפי השמש, ואני אוכל סוף סוף להניח ראשי על כתפו וגם קצת להרדם. הגבר על הטוסטוס מבקש שאעלה ואכרוך את רגלי סביב מותניו, אבל אני רוצה לכרוך את רגלי סביב אבא, כי אני כל כך עייפה כמו חתולה שהמליטה כל הלילה. ואבא עדיין לא פקח את עיניו.