דוב

איזה מסכן אתה דוב, עד שהצלחת למכור שלושה ספרים, השטר חמק מכיסך וחזרת הביתה בלי פרוטה. היית כל כך עייף ורצית לחסוך, אז לא לקחת מונית. ובסוף השטר צנח החוצה מהכיס, בטח זה קרה כשקנית שקית שוקו לילדה. איזה מסכן אתה דוב, אף פעם לא תהיה לך פרוטה. איזה עייף אתה, רוצה לישון, הולך ברחוב עם עשרים קילו ספרים על הגב. תפוס מונית, זה רק שתי מטבעות. ככה תציל את החמישים הנותרים. איזה מסכן אתה דוב, חזרת הביתה עם שלושה מטבעות במקום שמונים. זה לא נורא דוב. אתה בסך הכול חיית רוח קלילה, הגעת לכאן לבשר את הבשורה. יש חיים אחרי המוות. פגשת באלוהים. השירה היא האמנות הגבוהה ביותר. אל תעשן הרבה, שמור על הראות. אסור לך ליפול באמצע הסלון ולמות. אתה חייב להישאר בחיים דוב. אתה חייב לחיות. לפחות עוד ארבעים שנים. אתה חי רק למען אהבה. שפת אמך אומנותך. נזקקת שאביך יעזוב כדי להשתמש בשפתה. היא ביתך תמיד. אביך הוא המאבק. אתה חייב להיאבק בו כדי לכתוב. בזכות עזיבתו הצלחת לכתוב שירה. אחרת היית חייב להיות משהו אחר. אם אביך היה נשאר, בטח היית הופך למשהו אחר, אולי איש מחשבים. אתה נקשר לדפים, לא מעז לזרוק אף נייר. היו משוררים ששרפו את שיריהם. הם היו משוגעים. יום עמוס אהבה היה לך היום. מלא שירה. אתה מרגיש שלם ומפחד רק מכמות הסיגריות שאתה מעשן ומהלב שהחסיר פעימה בבוקר, כי הגוף הערום נחבט בקור הזריחה.