עם סגירת 'הנסיך הקטן'

שלמה קראוס האמין בי ובשיריי כמו שאמי שמחה בשיריי הראשונים ורציתי לשוב ולהאיר את עיניה. אז כתבתי. שלמה קראוס היה אוסף את שיריי ומוציא אותם מחושך לאור. בכתב העת אורבניה שהפך להוצאת פלונית. העובדה שמאוחר יותר הוציא לאור גם את הרקוויאם לאבי, אינה מובנת מאליה. עבורי זהו נס. והידיעה שעל העטיפה מתנוססת תמונת אבי, זהו נס נוסף.
בזכות העטיפה הזאת, בתי יכולה לראות את סבה (שאותו מעולם לא הכירה) מונח על מדף ספרים בחנות או בספריה, על מדף בבית של חברה. סבא שלה כעת מתחבא בכל מיני מקומות מעניינים בעולם.
שלמה הוציא לאור את ספר שיריי לאבי, הוא ערך את הספר בידיו, ובידיה של אשתו היפהפייה הנבונה והפלאית, ריקי בליך. במשך זמן תמונת אבי שהתה בביתם. על השולחן בסלון, לצד חלקי הספר, ששלמה עיצב והדביק והידק וסגר. ספרי 'פלונית' הם מלאכת ידו. קראוס הוא אמן – ספר, משורר.
בזכותו זכיתי לקטוף את האהבה שנוצקה לתוך השירים. לאסוף אותה גם מחוץ לספר, מידי אנשים חיים שהרגישו את האהבה שבשירים.

עבורי הנסיך הקטן הוא מקום שיש בו בימה, שפעם אחת קראתי בה את השיר 'סוד' מתוך 'תשעה שירים לשמואל' והצלחתי לחצות את הבניינים ולעלות ולטפס בספרות העליונות.
עבורי 'פלונית' קשורה לנסיך הקטן בקשר עמוק שקשור בעיקר לשירה, אשר תוסיף לראות אור.
על הבימה הזאת, בין העצים, נישאו שלמה וריקי.
על הבימה הזאת צריך תמיד להרים את הראש למעלה ולפנות לעננים.