אוקיינוס הקברניט
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169412.html
עכשיו הדממה תחשוף
עכשיו הדממה תחשוף שיניים זבות שתיקה
ויין אדום. אישה עם נשמה עברה היום ברחוב
היו לה עיניים ולב. היא הייתה מבוגרת
והיה חמסין. ישבנו בצל. קראנו שירה גרועה
מאנתולוגיה של משוררים צעירים.
ישבנו על קוצים. ירוקים.
הרמנו את המבט לעברה
זה היה מבט קצר. היא נזקקה ליותר.
הייתה לה נשמה גדולה מדי בשביל העולם הזה.
אנשים עם נשמות אדירות כמו שלה,
שנעצרים בפליאה באמצע הרחוב
ומשתפים זרים בהשתהותם,
הם בדרך כלל בודדים.
והיא נעצרה לידנו וחייכה חיוך ענקי
שלא הצלחנו להשיב.
אם היינו קמים ומחבקים אותה
זה לא היה מספיק.
אז הורדנו עינינו חזרה אל הקוצים.
שתינו מים ושתקנו.
ביקורת יפה מאד וכך גם השיר האנושי הזה.
מכיר בחולשות האנושיות שלנו, בכך שאנחנו עסוקים בעצמנו ולפעמים אין לנו כח להעניק לאחרים את מה שאנו יודעים שמגיע להם בזכות היותם בני מיננו ונפשנו.
אף אני קראתי ביקורת יפה ומפרגנת חגית
כבוד!
ובאשר לשיר אף הוא שיר מקסים ואמיתי.
אכן האחר השונה הוא נושא טוב לשירים עם יד על הדופק , מי מאיתנו נעצר באמת לתת להם חיבוק מטפורי או מילה טובה כשצריך?
מעטים
כמו שגיורא כתב אנו מלאים את עצמנו
אחר כך נצקצק בלשוננו ונאמר איך לא ידענו, איך לא ראינו?
הוא אשר כתבתי האחר הוא נושא טוב לאמנות
בחיים האמיתיים הוא לא כל כך אטרקטיבי
וחבל
חגית,
כמה יפה כתב ארז.
והשיר שלך- אני כל כך אוהבת אותו. כמה נוגעת ללב התמונה הזאת, גם אם היו קמים ומחבקים אותה- זה לא היה מספיק. אז אפילו לא מנסים. כמה זה צובט את הלב. כמו שמעקמים את היד- רק עם הלב. והשורות האלו: "היו לה עיניים ולב"- כמה זה לא מובן מאליו. וכמה עיניים ולב יש בשירה שלך.
לחגית,
קראתי את מאמרו של ארז שוייצר,ואני מסכימה עם דבריו.
ובאשר לשירך כאן- מצטרפת לדבריה של ליאור.
עצוב,ונוגע ללב.
יישר כוח,וחג שבועות שמח!
לחגית,
קראתי את מאמרו של ארז שוייצר,ואני מסכימה עם דבריו.
ובאשר לשירך כאן- מצטרפת לדבריה של ליאור.
עצוב,ונוגע ללב.
יישר כוח,וחג שבועות שמח!
לחגית,
קראתי את מאמרו של ארז שוייצר,ואני מסכימה עם דבריו.
ובאשר לשירך כאן- מצטרפת לדבריה של ליאור.
עצוב,ונוגע ללב.
יישר כוח,וחג שבועות שמח!
קראתי והסכמתי עם כל מילה.
ולמקרא שירך החזרתי עיני אל הקוצים ושתקתי.
קראתי ב 10 את העיתון עם הקפה ,
קראתי על סבינה מאמר ועלייך,
וחשבתי נו למה אלו לא מביאות את המאמרים לכאן ואז באתי וראיתי את השיר היפה הזה
וחשבתי שאני זב שתיקה ,
וששירה גרועה של משוררים היא ברירת מחדל דיפוזית
ומלבה את האש של משוררים גדולים .
ושאת טוטאלית ומגדלת אש בתוכך רק שלא תכלה אותך . כל אהבתי.
ובלה בלה 🙂
קראתי ב 10 את העיתון עם הקפה ,
קראתי על סבינה מאמר ועלייך,
וחשבתי נו למה אלו לא מביאות את המאמרים לכאן ואז באתי וראיתי את השיר היפה הזה
וחשבתי שאני זב שתיקה ,
וששירה גרועה של משוררים היא ברירת מחדל דיפוזית
ומלבה את האש של משוררים גדולים .
ושאת טוטאלית ומגדלת אש בתוכך רק שלא תכלה אותך . כל אהבתי.
ובלה בלה 🙂
הביקורת עושה חשק לקרוא את הספר.
אשר לשיר, הוא סוקר בצורה קרה ובלתי מתיפיפת את חטא ההתעלמות מבדידות האישה המבוגרת שלא מבוטאת במפורש,אך משודרת מהתנהלותה .התרוצים שהמתבוננים מספקים לעצמם לאי ההחלצות לעזרת מצוקה שתוקה המנסה להסתתר מאחורי חיוך ענק. מצד אחד, אינם 'קונים' את החיוך ומצד שני 'מנצלים' אותו כדי להתעלם.
יש בשיר גם אמירה ערכית לגבי סדר עדיפויות. מה קודם למה? העיסוק באומנות או הצו המוסרי לעזור לזולת.
עדיף למתבוננים לעסוק בשירה אפילו שהיא גרועה מלעזור לאישה במצוקה ש'חלשה' במילים.
מזכיר קצת סיטואציה של צלם עיתונות הנקלע למקום אסון ובמקום לעזור (כי מה הוא מבין בזה ?) הוא מתחיל לצלם
חגית, קראתי במוסף השבועי – ספרים הארץ
את הכתבה של ארז שוייצר- יופי של דברים,
והכול מדויק.
האם קבלת את המייל ששלחתי לך ?
רחל ורטמן טימה
קראתי בהארץ, בקורת מפרגנת ובצדק