בננות - בלוגים / / פוסט מורטם
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

פוסט מורטם

 

 

 

 

גוף קר נצמד אל גוף חם. חום זורם מהגוף החם אל הגוף הקר. עד שהטמפרטורות משתוות.
שמונה שנים לאחר ששמואל הלך לעולמו הוא הגיע למכון לעיסוי רקמות עמוק. פקידת הקבלה אירחה אותו בחן השמור אצלה רק ללקוחות. היא כיוונה אותו אל חדר ההלבשה. הוא חגר חלוק לבן והיא קראה לאחת מן הנשים הצעירות. שמואל ירד אחר האישה למרתף. משנת 1949 עד 2005 שמואל לא התפנק. הוא נפטר כשמלאו לו 49 וכעת עשר שנים לאחר מותו גמר בלבו לקבל עיסוי תאילנדי.

את הג'ינס הבלוי, החולצה המשובצת והסנדלים התנכיות הניח בחדר ההלבשה מקופלים על הכסא האדום. פקידת הקבלה נתנה לו הוראה לרדת במדרגות. עכשיו במרתף פשט מעליו את החלוק ועלה על המיטה הצרה. כתפיו הרחבות פרושות לצדדים. הוא שוכב על בטנו וראשו הקירח נח על צידו הימני. את משקפיו לקחה המעסה והניחה על המדף לצד בקבוקי השמנים. שמואל חייך את חיוכו המבויש ועצם את עיניו התכולות והוסיף חיוך לחיוך ובתוכו צחק צחוק גדול.

שמואל, ילד חוץ מקיבוץ, עשרים וחמש שנים לבש את המדים האפורים של חיל האויר. כעת שוכב ערום. עשר שנים לאחר מותו מפצע חריף בכבד, אישה צעירה מעסה את כתפיו ומושכת אצבעותיה ומחדירה אותן בגבו התחתון. ומשם עולה ומטפסת בעומק השמן עד שתנועות נשמעות מתוך בטנו התחתונה. בועות מים נעות בבטנו ושמואל מהמהם לקצב צלילי סונטה לאור ירח. קווצת שיער ארוך ושחור נשמטת מראש המעסה והיא יוצאת רגע מן החדר הקטן אל הג'קוזי, פותחת את זרם המים, שוטפת את ידיה, מסדרת שערה, ומניחה למים למלא את אגן האמבט הגדול ושבה אל החדר.

אתה אוהב קצף באמבטיה? היא שואלת אותו.

המממ, זה לא משנה באמת שלא נו טוב כן.

שמואל מסכים לקצף והמעסה יוצאת שוב ולוחצת בבטן בקבוק סגול מתחת לזרם הקוצף ושבה אל החדר. הפעם היא משמנת את כפות רגליו. אצבע אחר אצבע היא לוחצת ועוטפת קרסולו הקשה בשתי כפות ידיה ועולה אל השוק תוך כדי חיבוק האצבעות ועולה אל הירך ומשם אל הישבן. שמואל מסמיק אך אינו נע. הוא חובק חזק את המיטה והיא מטפסת מעל גופו עד כתפיו ומשם אל מצחו, מעבירה קצות אצבעותיה על רקותיו, מבקשת שיתהפך על בטנו ועוטפת את חלציו במגבת. הוא מתהפך והיא מעבירה את קצות אצבעותיה על רקותיו בעיגולים עדינים. שמואל נושם עמוק ושב לחיים.

 

 

 

2 תגובות

  1. אכן פוסט מורט ממממ

  2. חגית גרוסמן.
    זה חגיגי וגדול למידות אדם.
    האם זה מובטח לכל מת?
    ממש גן עדן. ועוד עם ג'קוזי! לא סתם עיסוי קטן על הקרש!
    לא נאה לשאול – האם המת המסכן שככה עוללת לו נהנה ממש, בת"ק אבריו, שס"ה רמחיו ומלוא חלציו?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן