לדויד מור
בערב ההוא לא דקדקת במִצְווֹת
והסרת שְעָרְךָ בתער
והיה זה בלילה השישי
שלא הייתה בו בְּחִירָה
ולא היה אוֹפֶן אֲחר בּוֹ יִתְהָוֶה דָבר שָבִיר
בעיקר בגלל סיבה לא ידועה
אבל הכרחית,
יצאה נפשי והלכה סביב שְבִיל העָפר
בָּשָדֶה הצהוב שֶצִיַרְתָ,
ללקט מזְקָנְךָ שְאֶרִית שָמָיִם.
אך בטרם חלפה סכינך בּלְחָיֶך
ונשטפה מזִיפֵי החוֹל
רָאִיתי כֵּיצָד נתך בי
אוֹרְךָ המורד הכחול
והוציא את החושך בְּאוֹזְנוֹ
לִכְרֹע מְאחוֹרֵי דלתךָ
רשמת שְמוֹ בְּכרְטִיס והנחת
עַל אגודלו האפלה.
מְנוֹרָת הפְלוֹרסנְט בּחָדָר המדְרֶגוֹת
מסְגִירה אֶת מקום הגְוִיָה.
עם בוא הבוקר שִמְךָ מִזְדָהֵר מכָף ידי
וּפנַי רְווּיוֹת הַשְלָמָה.