הָיַלְדָה הָנִשְכָּחַת שֶל עַצְמִי, 
מחליקה מן השמים 
יוֹרֶדת וְנִכְנֶסת לִפְגוֹש את האישה.

הִיא בָּאָה אלי בְּלִבָּה, שָם הָכֹּל, בְּלבָּה.

וְלִי כְּבַר אֵין אַף מַחְשָבָה טְהוֹרָה.

הִיא מְהַנְהֶנת בְּרֹאשָה בְּהָבָנָה,

מַכְנִיסָה אוֹתִי לָהֵיכַל, מוֹשִיבָה אוֹתִי בפינה,

מְשָמֶשֵת מֵיתַר בתיבת תְּהוּדָה,

מָפִילָה אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר לתְנוּמָה,

מצווה עָלַי הִתְלַכְּדוּת עִם הָהָכָּרָה

ונרדמת מעל שָדַי.

יַלְדָתִי אֵינָה יְכוֹלָה להיוֹת דָבַר

שאֵינוֹ קַשוּר בּקְדוּשָה.