בננות - בלוגים / / זכויות אדם
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

זכויות אדם

 

 

 

האם למישהו יש מושג מדוע חברנו הטוב מוסא יושב בכלא כבר חצי שנה?
הוא לא עשה שום פשע מלבד לכך שפגה לו הויזה. הוא עבד כשוטף כלים במסעדה בפלורנטין. הוא לא גנב מאף אחד. הוא חף מפשע לכל הדעות. הוא אסיר בכלא מעשיהו. 
מדי חודש הוא מתקשר אלינו ובקול עדין מבקש שנקנה לו טוקמן. קנינו לו טוקמן ונתנו לו את מספר הכרטיס. מספרים הם קלים ורוחניים שניתן למסרם באויר. אסור להעביר דבר לאסיר בכלא מעשיהו.
מוסא בא לישראל מן האיים המוזהבים של חוף השנהב. הוא כלוא ברמלה. הוא איש ישר ורגיש.
לאחר חצי שנה איפשרו לו לשכור עורך דין.

 

 

7 תגובות

  1. במרבית העולם מקובל שמי שפג תוקף הוויזה שלו חוזר לארץ מולדתו.
    הוא יכול להיות חף מפשע אך הוא חסר זכות חוקית לשהות בישראל, זה הכל.

    • חגית גרוסמן

      גיורא היקר, אתה צודק לגמרי. השאלה היא מדוע הוא נאסר לזמן כה רב בלי יכולת לשכור עורך דין. מדוע הוא לא נשלח חזרה לארצו?

  2. התשובה נמצאת בכותרת: זכויות האדם בישראל אינן מיושמות על פי עקרונות וחוקי זכויות האדם הבינלאומיים. קיימת מניפולציה אדירה על הציבור. הדבר מתחיל ביחסי עובד קבלן. המדינה יחד עם הקרויה "הסתדרות העובדים החדשה" מעניקה לסוחרי כוח אדם לייבא ארצה עובדים זרים. ישנם למעלה מ-200,000 בני אדם המיובאים ארצה לעבוד בתנאי עבדות. הם גם צרכים לשלם לסוחרים להגיע לכאן וגם לעבוד ללא תנאים סוציאלים כלשהן. פעמים אנשים אלה יכולים לעבוד יותר משנה ועדין לא לחסוך כלום. הוויזה שלהם מוחזקת בידי המתווכים והם נרדפים כחיות על ידי רשויות ההגירה. ההסתדרות גם תמכה ביחסי עובדי קבלן אזרחים ישראלים, העובדים ללא תנאים סוציאלים ומפוטרים כל 9 חודשים. ישנם למעלה מ-300,000 איש, המאכלים למעלה ממליון פיות, עובדי חברות כוח אדם ללא תנאים סוציאלים כלשהן.חלקם אפילו עובדים במשרדי הממשלה, בנקים, אונברסטאות וכו'. כמו כן המדינה במכוון מפלה לרעה תושבים ואזרחים ממוצאים שונים כמו ערבים, אתיופים, ובעבר גם מזרחים. בעבר, עד האינתיפאדה אלו היו הפלסטינים שעשו את העבודה "השחורה" תחת הראיסים שלהם בפקוח העין הישראלית. האפליה שוכנת בכל רחוב, משרד או חצר. האפליה כמובן נמצאת בשורש ההוויה בעצם היותנו חיים בכיבוש לא רק של הפלסטינים אלא גם בכיבוש ערכי המוסר שלנו. אנו מוצאים נחמה בכך שלא רק אנחנו כאלה אלא גם אחרים עושים זאת וזאת פשוט דמגוגיה זולה.
    מוסא משמש כאופן-הרתעה של המערכת.
    סוג של "כאילו" אכיפת החוק. הוא "סמל","סמן" לכל הנרדפים להמשיך לעבוד בתנאי עבדות, להמשיך לייצר ולפזר עליהם ועלינו פחד וניצול. קל לאמר "אין לו ויזה" ולתת לו להרקב חודשים במקום לטפל בענין מהשורש. אפשר להתחיל בכך שכל אזרח העובד כאן באשר הוא יקבל תנאי שכר הוגנים +זכויות מלאות, ללא ניצול או הפליה.וכל מעביד שימצא מנצל הוא שיישב וישלם! רק פעולה זו עם אכיפה על המעסיקים תצמצם את פערי רווחי סוחרי העבדים, תיתן לכל עובד שהוא יכולת לחיות בכבוד ותקווה. ישנם פעולות נוספות אך לא כאן המקום להאריך.
    שבת שלום

    • חגית גרוסמן

      יהודה, תודה רבה על דבריך. הם מעמיקים ומכוונים. השאלה המרכזית היא מדוע לא השיבו אותו למולדתו? מה שמטריד אותי היא העובדה שהוא מוחזק בבית כלא בזמן שהוא אמור להיות חופשי בארצו שלו. הוא ברח מארצו ונאסר בארצנו מפני ששה באופן לא חוקי. נלקח ממנו החופש.

      • ההסבר שלי היה כמכלול. במקרה שלו גם אם יבקש אזרחות על היותו נרדף בארצו אני בספק אם יקבל אזרחות כפי שהרבה מדינות נאורות פועלות. לדעתי הוא מוחזק יחד עם עוד אלפים במעצר כחלק מתעשיית העבדות "הלבנה" בארץ, ובמקרים רבים לאנשים אלו אין לאן לחזור. עורכי דינו אולי יצליחו לחלצו.המדינה ביודעין מרשה לפושעים לסחור בנשים וכמו שכל הארץ מוצפת בבתי זונות- המערכת בוחרת להתעסק רק עם מה שמוכתב לה. קל להסתתר תחת כנפי"החוק" גם אם הוא לא מוסרי.

  3. אהוד פדרמן

    לא אתיחס לפרטי המקרה הפרטי של מוסא שכן איני יודע מהן נסיבות כניסתו לארץ, אך אני רוצה להתייחס לענין העובדים הזרים המכונים 'חוקיים'.
    יש הרבה צביעות בהתיחסות של מדינת ישראל לעובדים הזרים. שם השיטה הוא: השתמש בגאות וזרוק בשפל. כאשר יש גאות כלכלית, מוצאים את ההצדקות והתרוצים להזרים ארצה עובדים זרים כדי שישמשו חוטבי עצים ושואבי מים כלומר, יטפלו בזקנים ונכים, יעבדו בחקלאות, בבנין, בנקיון ובשאר עבודות שחורות שמאז שנסגרו השערים בפני עובדי השטחים, אין מי שרוצה לעשותן. וכאשר מסתמן שפל כלכלי, קודם כל זורקים אותם לעזאזל כדי שיראה לכאורה שעושים משהו להדברת האבטלה. אלא מה ? הדבר אינו יוצר ולו מקום עבודה אחד לישראלים שכן גם בעיתות כאלה הם אינם מוכנים ובצדק לפתח קריירות של עובדי סיעוד, נקיון וחקלאות. ומה עוד? לעובדים הזרים אין איגוד מקצועי שישמור עליהם מפני עוולות שלטוניות, קל לגרשם ואפשר גם לפרסם כמנהג פרנסי מדינת ישראבלוף המתנהלת באופן מעשי על ידי יחצ"נים, כותרות בעיתונים : המדינה נוקטת צעדים לבלימת האבטלה הגואה.
    ואפשר גם להתגאות שעם הצטמצמות יצוא הסחורות יש עלייה מרשימה ביצוא מנקי שרותים. ובא לציון גואל

  4. ניסתם המוקד לעובדים זרים וכו'?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן