בננות - בלוגים / / מזמור לאהובי
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

מזמור לאהובי

מִזְמור לְאהובִי בְּבָרְחוֹ מִפָּנָי שֶאָמָר לְנַפְשִי אֵין יְשוּעָתָהּ לָה

אֵלֹהֵי צִדְקִי לא שָמָע תְּפִלָתִי כִּי הבּן זוֹנָה מַכְלִימֵנִי מְבָקֵש כָּזָב

וְאֵינוֹ מַקְשִיב לְקוֹל שָוְעִי וְאֲת תִּשְמעִי קוֹלִי?

הוא אומֵר שאוהֲבֵנִי אַךְ מִתְיָצֵב כְּמָאנְיָק לְנֶגֶד עֵינַי

שוֹנֶא כָּל פְּעָלַי דוֹבֵר כָּזָב וְאֵינוֹ אוֹבֵד וְאֵינוֹ אִיש דָּמִי וְאֵינוֹ אִיש חַסְדִי,

אַךְ אֲנִי בָּאָה בֵּיתוֹ מוֹדֶטַת בּכְנִיסָתוֹ, מְנָסָה לְהִרָגָע

לִפְנֵי שאֵרְאֶה אֶת פָּנָיו האָּדוּמוֹת נוֹשְפוֹת מְעָלַי

פּוֹקְחוֹת אֶת קִבְרֵי גְּרוֹנוֹ לְהַחְלָקָת לְשוֹנוֹ המָאָשִימָה,

מָפִּילָה רוֹב כּוֹבֵד גּוּפוֹ עָלַי וְהוּא אֵינוֹ שָמֵח

אַךְ לְעוֹלָם מְעַל קֶבֶר פּתוּח יְרנֵן וְיָעָלוֹץ

אֵלוֹהַי שֶמְעַל גָּגוֹת תֵּל אָבִיב זִכְרִינִי וְטָהָרִי לִבּוֹ.

 

 

8 תגובות

  1. גיורא פישר

    יופי של שיר חגית.
    אני אוהב את המשחק ואת הדרך בה את משלבת את משלבי הלשון השונים.
    מצחיק, אבל גם מרגישים את הזעם ורואים את הטיפוס המניאק לפני הפנים.

  2. הרבה כעס וכאב. אהבתי את הקפיצות בין סגנונות השפה. יש במילה "מניאק" אלימות גלומה, שכשנורא כועסים חייבים לבטא.

  3. איריס קובליו

    אאיי
    גדול!!!

  4. מזמור בן זונה.
    וגם זה סוג של "אהכאבתי".
    מצוין, חגית.

  5. התאהבתי בשיר הזה.
    שיר נוקשה שמעבה את עצמו מול הכותבת.
    חזק.

    מומלץ אצלי ב-שירה
    http://hamimlatsim.blogspot.com/

    אסתי.

  6. התאהבתי בשיר הזה.
    שיר נוקשה שמעבה את עצמו מול הכותבת.
    חזק.

    מומלץ אצלי ב-שירה
    http://hamimlatsim.blogspot.com/

    אסתי.

  7. התאהבתי בשיר הזה.
    שיר נוקשה שמעבה את עצמו מול הכותבת.
    חזק.

    מומלץ אצלי ב-שירה
    http://hamimlatsim.blogspot.com/

    אסתי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן