בּלַיְלָה רָאִיתִי אוֹתְךָ מִבַּעָד לְמַסָךְ חשֶׁכָה
וְחלַמְתִי שׁיֵשׁ לִי חִיוּךְ. רֶגֶשׁ חַם חָלף בְּגוּפִי
וְאהבַתְךָ אֵינָה נִרְגָעָת
רַק עֵינֵיךָ, כְּכַפְתוֹרֵי מָעָלִית שֶׁנִתְלֶשָׁה מִכְבָלֵיהַ, כָּבוּ.
מְעַל גּג בֵּיתִי יָנוּע קוֹלְךָ
וְאֵמָשׁךְ כּצֵל סְבִיב אהבָה
כְּמוֹ אז, בִּלְחָשִׁים
ילֶד מְשׁוּגָע מְכָבֶּה אֶת הכּוֹכָבִים.
אךְ אִם תָשׁוּב לַחְרוֹף בְּגוּפִי
אֵמְחֶה אֶת פניךָ כְּרוּח שוְא
וְלא אֵחְזֶה עוד בָּכּוֹכָבִים אַחַר מִיקוּמְךָ
כּי מַט לִבִּי בְּמוֹתְךָ
לְאחר שׁהרוּח, קַרָה הרוּח,
פַּרְצָה אֶת השָׁעָר בְּהֶדֶף
וְשָׁמָעתִי שְׁתֵי נְקִישׁוֹת וְנִכְנַסְתָ לָשֶׁבֶת
בְּהִשְׁתוֹקְקוּת לִשְׁטוֹף אֶת שְׁתִיקַתְךָ.
וְהיִיתִי בִּשְׁעַת וִיתוּר, אחֶרֶת הַיְתָה מַחְשָׁבָה,
אֲחֶרֶת הָיָה חָשׁשׁ, "אשָׁם" זעקְתִי "אשָׁם"
ולחשְׁת: "בּוֹאִי אֵלַי בְּבָקָשָׁה"
ולא שָׁכָב לִבִּי, רַק ראשִׁי מֻנַח עַל הַכּר
"הִשָׁאָרִי עוד קצת" בִּקַשְׁתָ " אוּלַי הלַיְלָה
עוד יִקְרֶה משֶׁהוּ טוֹב. עַד הַבּוֹקֶר נִבְרָא בִּצְעָקָה
גּוּף." אַךְ קַמְתִי וְרַצְתִי מִצִלְךָ וְהִינוּמָה לְבָנָה
מְעַל רֹאשִׁי דוֹלֶקֶת, כְּרוּחַ רְפָאִים המַבְדִילָה אוֹתִי
מִן השַׁמַיִם הקוֹדְרִים, שֶׁלְרֶגָע קָצָר, הִתְבָּהרוּ.
חגית אני רוצה להיות חברה שלך.
מורן, בשמחה.
שלום חגית
היטבת לתאר את מגוון התחושות של החי על המת.את תחושת הגעגועים אל מי שהלך אך מצד שני הפחד שהכאב יוליך אותך אליו.
אנחנו מחפשים סימנים ביקום אָחָר אהובי נפשנו שהלכו. לא רוצים להאמין שהם באמת נימחו.
בשלב הראשון את מקבלת בחפץ לב את שובו מהדוּמה, אך לאחר שאת מבינה שהוא רוצה גוף ,כלומר לחזור לחיים, ובכך להפר את הסדר בין העולמות, אז את בורחת ולמרבה האירוניה את מתארת את עצמך כרוח רפאים.
גיורא
גיורא, תודה על הקריאה המעמיקה. זה מעניין לראות את השיר דרך עיניך.
כמה יפה כתבת. אנחנו חושבים ומתגעגעים למתינו ביום וחולמים אותם בלילה.
את בורחת כמו רוח, לפעמים גם אני אבל לפעמים רוצה להשאר עוד קצת.
לוסי דברייך יפים מאוד ונוגעים בי ואני מבינה אותך. אולי האמנות היא דרך טובה להשאר איתם וליצור מתוך התהום שהותירו מאחור, חיים.
שיר נפלא, נוגע בי במקומות כמוסים
שיר רגיש ונוגע פורץ את המחיצה בין החי למת , ניחוחות אלתרמניים ,אהבתי
מדוע לגרור משוררים מקברם
להבנת שירה של גרוסמן או אחרת?
די עם הנוהג השמרני הזה!!!!!
השירה אינה נכתבת בחלל ריק. ותמיד יעלו קולות מוקדמים מן הקולות המאוחרים.
חנה היקרה, לאיזה שיר של אלתרמן את מתכוונת?
לא לשיר ספציפי אלא לקובץ "שמחת עניים" מתוך "כוכבים בחוץ" שבו ממשיך האוהב או הבעל לרדוף את אהובתו מארצות המתים, לאהוב אותה ולקנא לה, גם פונדק הרוחות מתאר שיבתה של נעמי מעולם המתים לסלוח לחננאל אהובה ככה זה כשאהבה היא עוצמתית ,יש גם ספרים דרום אמריקאים המתארים רומן הנמשך מארץ הצללים כמו "דונה פלור נשואה לשניים" פשוט רוח הדברים הזכירה לי את זאת, ולא פואטיקה או טכניקה שירית מסוימת
נשמת האדם אינה משתנה אותם נושאים ישובו ויעלו בשיריהם של משוררים לאורך הדורות ,אבל בצבעים שונים כל משורר וצבעו כל משורר והפואטיקה שלו כך גם לגבי הפרוזה, אני אוהבת את הצבע היחודי של שירייך , חגית,
אם אני לא טועה, קוראים לשיר של אלתרמן "שיר הזר". שבו מביט הבעל המת על אשתו מבעד לחלון. שיר מצמרר. שנים שלא חשבתי עליו ואני אשמח לקרוא בו שוב. גם פונדק הרוחות הוא יצירה חד פעמית חשובה, שחובה לקרוא. כן, אפשר לומר שאם יש מקום מוגן לרוחות בעולם לשוב ולחיות הרי הוא במרחבי הספרות.
חנה, דברייך גרמו לי לחושב על אחותו של שייקספיר (וירג"יניה וולף). ייתכן וזה מעשה כזה ואני מעניקה דיבור לאותה אישה שותקת אשר עד כה נשמע רק קול אהובה.
שיר יפה חגית, הסוף חזק במיוחד
ואהבתי את מוטיב הצל לאורך כל השיר
סיגל תודה רבה
שיר נפלא, חגית. מחפשת מילים ולא מוצאת. חזק ויפהפה.
סמדר היקרה תודה רבה על ההשתוממות. גם היא חזקה ויפה.