אוקיינוס הקברניט
זֶה חָיַב לִהְיוֹת
דִּבּוּר אַחֵר כְּמוֹ טָעוּת אֲבַל לֹא
זֶה חָיַב לָבוֹא
מִן הַיוֹפִי כְּמוֹ אוֹ בֶּאֶמֶת
אֲתָּה צָרִיךְ לָתֵת לָזֶה
לִהְיוֹת אָחֶרֶת
דִּבּוּר עִם תָּקָלָה
מָשֶׁהוּ שֶׁלֹא מַצְלִיחַ לְהֶרָגָע
הַפְרָעָה מוּסִיקָלִית שֶׁנִסְדֶקֶת בִּתְנוּעָה מְתוּנָה
כְּמוֹ אֲהוּבִי שֶׁשָׁקָע בְּכוּרְסָה עָמוּקָה
עַל בִּימַת תֵּאַטְרוֹן צְדָדִי, בִּרְחוֹב פִּנְסְקֶר.
לְצִדוֹ נִגֵן גִיטָרִיסְט אָדֹם שֵׂיעַר.
יוֹתֵר מִכָּל הוּא רָצָה לִהְיוֹת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ
יוֹתֵר מִכָּל רָצָה לְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת סֶפֶר שִׁירַיו
לָכֵן זִימֵן אֵלַיו אֶת מַלְאַךְ הַנֵטִילָה לָעָסוֹת גְּוִיָתוֹ בָּנֶצַח
וְזֶה הוֹתִיר עַל מִטָּתוֹ אֶת כָּל שִׁירַיו מֻטָלִים בַּעָרֵמָה
וְכָל הָחֹרֶף רִיחֵף מְעַל רֹאשׁ אַבִיו
בְּמַרְתֵפוֹ הָחָשׁוּךְ כְּשָׁכָּרַךְ אֶת הָשִׁירִים כּולָם
בִּכְּרִיכָה אָפֹרָה.
שיר יפה, חגית
תמר, תודה רבה, בדיוק חשבתי עלייך ועל מלאכתך הנאמנה בתחום ביקורת השירה. כל הכבוד לך על ההשקעה והמחשבה.
תודה לך, חגית
תמר, גם שירייך חזקים וטובים, אל תניחי לעט הביקורת להשתלט על עט המשוררת
יפה מאוד חגית. אני חושבת שיש בו דיבור גם אם אהוב אבל גם עם הקול הפנימי. שיר ארספואטי. אהבתי שהדיבור הוא כמו טעות, דיבור עם תקלה, שלא מצליח להרגע.
מִן הַיוֹפִי כְּמוֹ אוֹ בֶּאֶמֶת
תודה.
מירה, תודה לך.
חגית.שיר שנחרט בזכרון.
האיחוד של הארס פואטי עם הדימוי של האהוב והמוות מחבר שני דברים – הכתיבה והרצון לשרוד.
הכריכה מתקשרת כאן לתכריכים :
בגלל… "מלאך הנטילה"
ביטוי שאינך שוכח.
והבחירה שלך בשאול המלך, לא דוד המשורר.
כי שאול שר את השגעון ורצה מוסיקה כדי להירגע, להבטיח שפיות.
הוא משורר טרגי.
משוררים מתקנים את תקלת הדיבור.
יוסף תודה רבה על הקריאה, דבריך מעשירים עד מאוד. בעיקר הדברים על שאול המלך. אשמח לשמוע עוד.
יוסף, קריאתך את השיר מרתקת ונכונה. שאול נזקק לשפיות לכן הגיטריסט אדום השיער מלווה אותו. אכן, משורר טרגי.
דִּבּוּר עִם תָּקָלָה — יפה ואמיתי. השירה צריכה להיות עשויה בצורה שזה לא מתחלק בלשון, שזה מתחכך בשיניים, שזה מכריח לעצור להשתהות ולהשתאות.
סבינה היקרה, אני שמחה שהדברים מדברים אלייך, כמשוררת.
חגית, חוט של חסד נמשך על השיר הזה הנע במרחב שבין השיגעון המוות והמוסיקה, מהמרחב הקונקרטי ההמראה או הצלילה אל מחוזות ועולמות אחרים ובחזרה המרתף החשוך. יפה בעיני הבחירה בשאול, מהרחוב עד המלך הטראגי הזה וקשירתם לשיר.
משה תודה רבה על הליכתך אחר החוט והבאתו אלי. הקריאה יוצרת עבורי תמונה אחרת. ההתבוננות מבעד לעיניך מסחררת.
"וכל החורף ריחף מעל ראש אביו"- כאן לא יכולתי להשאר אדישה. נשאבתי לתוך השיר
וסוף סוף לראות את עיניך
איריס, הדגשתך את המילים האלה צמררה אותי כאילו שקראתי אותן בפעם הראשונה.
חגית, יכול להיות שמה שצמרר אותך הוא גם המילה "אדישות". את השתמשת בה אצל סמדר, זה חדר אלי בלי תשומת לב והשתמשתי בה אצלך.
הצמרמורת נובעת מתוך הקולטנים הדומים של שתינו. זו המשיכה וזו הרתיעה.
הבחנתך נשמעת מרתקת בעלת אורך נשימה של מחקר אין סופי
איריס, לאחר מחשבה, זו לא המילה אדישות שצמררה אותי, אלא הדגש על ריחוף רוח הבן מעל ראש האב. הדגשתך אותה גרמה לי לראותה מחדש.
הבנתי את זה. אבל הסתכלתי על שכבה אחרת..המתקיימת בו זמנית.
ובכל אופן שירך מדוייק מאד.
שיר יפה מאוד
אמל, תודה רבה!!!
יפה מאוד, מעין דיסונאנס קוגנטיבי
שמקבל את ביטויו בשיר ואף במנגינה.
דיסונאנס קוגנטיבי, סיגל? את חייבת להסביר לי את כוונתך.
זה הקונפליקט שלך בשיר, הדבור כמו טעות
הדבור עם התקלה. ואהובך שרצה לעשות משהו
והאמין במשהו ונותר שם על הספה כגויה.
זה מעניין מאוד לראות את זה ככה. תודה. אבל על הספה הוא קרא שירים. אולי יש להוסיף את זה שהוא קרא שירה על הבימה בתאטרון הצדדי. האם זה לא מובן? או שאת פשוט מחברת או מפרקת את הכל ביחד כדקונסטרוקציה?