אוקיינוס הקברניט
רחוב דיזנגוף. בית קפה קטן. חומרים חסרי אונים
אוספים את כל הצרופים להוכחה שהייתה כאן יש.
ישות חיה, למרות שטעם שפתיה מריר.
ואם תאוה תכניע את רוחה לגוף ותשתקף
על קיר הזכוכית, מלפני השמלה,
המים יעמדו, אך הרחוב ילקה בבהלה.
כי גם הילדים ממקום מים עומדים
יונקים תאוה מתוך ארנקים בְּקיקים
והסחורה מזהירה, שמלה, נעל, סימנים
להתגברות על האֵינות. ובשולי הכביש
אישה פורשת ידיה מעל אבני השפה.
ושפתה עמוקה כשברי עננים
המשוררים שיחה עם הרוחות.
וכך גם הילדים ממקום מים עומדים
מביעים כיסופים לחומרים ראשונים.
וחלומם מוצא את מקומו בגוף.
כי אין הפרד בין שתיקת החפצים
לרוחות המספרות זו עם זו.
השיר מהפנט ,ולמרות שנזקקתי למספר קריאות כדי להתקרב אליו עדיין לא פענחתי את כולו.
שמתי לב שמוטיב המיים חוזר בשירייך (אלו שראיתי באוניברסיטה) אם כי שם לא היה מדובר במים עומדים.
השיר ,כך נדמה לי מדבר על הקשר שאי אפשר בלעדיו בין הגוף לנפש. האחד מקיים את השני.
גם הצרכנות המודרנית כפי שבאה לידי ביטוי בתמונות מרחוב דיזנגוף מצביעות על הצורך של הנפש לעטות על עצמה גוף. אלא שמוצרי הצריכה הם תחליף גרוע לגוף האמיתי שאליו צריך לחזור.
תודה
שבת שלום
גיורא
גיורא, הרוחות שמספרות זו עם זו לקוחות ממסכת ברכות יח" והכוונה היא לשדים.
חגית ,שיר ממגנט,תנועה יפה,עיצורים
נפלאים. יפה מאד.
דויד.
דויד ידידי היקר תודה רבה, דעתך חשובה לי ביותר.
חגית ,שיר ממגנט,תנועה יפה,עיצורים
נפלאים. יפה מאד.
דויד.
כנראה, מהפנט באמת. כי קראתי אותו מספר פעמים. אהבתי בו צירופי מילים, נראה לי שהבנתי על מה מדובר, כמו בציור מופשט.
אהבתי במיוחד את שתי השורות האחרונות.
לוסי תודה על התמדתך בקריאה ועל סיווג השיר כציור מופשט. זה משחרר את אפשרויות קריאתו ואת אפשרויות תפיסתו לכל הכיוונים האפשריים.
שתי השורות האחרונות הן וידוי סודי על כך שבחפצים נאחזים שדים.
חגית, נהניתי מאוד. הצלחת לחבר בין הפילוסופי לחווייתי-תחושתי, בין פיסי למטפיסי, וברוח הכותרת – בין חומר לרוח. מעין חגיגה רליגיוזית, מחשמלת. ושואבת להפליא. יופי.
אהבתי שהרחוב ילקה בבהלה, ואשה ששפתה עמוקה כשברי עננים, ואת שתיקת החפצים.
מירה, תודה רבה על הקריאה המעמיקה.
יש קסם במילים שלך, דבור בשתיקת החפצים
חגית מאוד מאוד יפה בעיני השיר וצודק גיורא
שראה את עקבות המיים בשירייך (או בכל מקום כמעט, בביוגרפיה, אוקיינוס,
הקברניט ועוד)ואהוב עלי הדיון בין הפיזי למטאפיזי בשירייך
ובייחוד מצא חן בעיני – "חומרים חסרי אונים
אוספים את כל הצרופים להוכחה שהייתה כאן יש.
ישות חיה"
סיגל, תודה על שהארת לי את עקבות המים. כמעט ששכחתי את מקומם המרכזי בחיי, אולי בגלל צחיחות אוגוסט. גם על כתף אהובי מקועקע לוויתן כחול.
מים יקרים מזהב.
יפה מאוד. סוחף. אוירה של בהלה
מירי, תודה. הבהלה מוכרת היטב למשוררים ברחוב בו סוגדים לאל הממון.
חגית, תנועת השיר, המחוות והמראות מיוצרות תנועת נפש. יפה התבוננות שעוברת בין הממדים.
ואגב המונח "מספר" מרמז בשפה התלמודית לאפשרות של מעשה חיזור המוליך לקיום יחסים ארוטיים.
משה, אכן כך, באגדות הארוטיקה נקשרת לעתים עם השדים.
משה, בכתבך ממדים, למה כוונתך? האם תוכל להרחיב. זו סוגיה שמרתקת אותי במיוחד.
חגית, התנועה שעוברת מהמד הקונקרטי של דיזנגוף, אל ממד מופשט שלא חלים עליו חוקי הכבידה והמשיכה של כדור הארץ, מעבר מממד החומר לממד הרוח והרוחות, המילים המתפשטות מהיותן מסמנות, לישות ממשית לפעולה, השימוש במילים עכשוויות ובמילים הלקוחות משכבות שפה אחרות, יוצרות תנועה בין הכאן והעכשיו אל מרחב אניגמטי יותר.
ויש עוד, רק שהממד הזה צר מלהכיל:)
מקווה שהבהרתי.
משה, תודה, דבריך משמעותיים עבורי מאוד. הם מאשרים כמה מן הבחירות שהיה עליי לקחת. הם מאשרים שהפתיחה בשם הרחוב אכן חשובה.
קראתי את השיר, ובקשתי לפענחו. וקראתי את התגובות. וגיליתי שגם אני הלכתי שבי אחרי המילים המסתוריות. אולי כמו הקשר המסתורי בין רוח לחומר. ואיך שאנו סוגדים לתכולת הארנקים כדי להיות מאושרים אבל שומרים על שאר רוח. שננשום נכון.
כתבו לך מהפנט, חגית. אני מצטרף.
שחר תודה רבה. וכל הכבוד על הארוח של שירה סתיו. היא משוררת חזקה ובלתי מתפשרת שאני מעריכה.