אוקיינוס הקברניט
אני חוזרת לחודש מאי 1937 מאת שרון אולְדז
אני רואה אותם עומדים בשערי הכניסה לקולג"ים שלהם,
אני רואה את אבי מהלך בנחת ויוצא
מתחת לקשת הבנויה אבן חול צהובה, את
הרעפים האדומים נוצצים כמו
טסיות דם כפופות מאחורי ראשו, אני
רואה את אמי וכמה ספרים קלים לצד ירכה
עומדת ליד העמוד הבנוי לבנים זעירות
ושער הברזל המחושל פתוח עדיין מאחוריה,
חודי כידוניו שחורים באוויר של מאי,
הם עומדים לסיים את לימודיהם, הם עומדים להתחתן,
הם ילדים, הם טיפשים, הם רק יודעים שהם
תמימים וחפים מפשע, הם לעולם לא יפגעו באיש.
אני רוצה לגשת אליהם ולומר עיצרו,
אל תעשו את זה – היא האישה הלא מתאימה,
הוא הגבר הלא מתאים, אתם הולכים לעשות דברים
שאתם לא מעלים בדעתכם שתעשו,
אתם הולכים לעשות דברים רעים לילדים,
אתם הולכים לסבול במידה שלא שיערתם,
אתם הולכים לרצות למות. אני רוצה לגשת
אליהם באור השמש המאוחרת של מאי ולומר זאת,
פניה הרעבים, היפים, הריקים, פונים אלי,
גופה הבתולי, היפה ומעורר הרחמים,
פניו היהירים והעיוורים פונים אלי,
גופו הבתולי, היפה ומעורר הרחמים,
אבל אני לא עושה זאת. אני רוצה לחיות. אני
מרימה אותם כמו זוג בובות של נייר של
גבר ואישה, ומטיחה אותם זה בזה
באגן הירכיים כמו אבני צור, כאילו כדי
להפיק מהם ניצוצות, אני אומרת
תעשו מה שאתם הולכים לעשות, ואני אספר על כך.
איפה קראתי את זה לאחרונה? זה נהדר.
זה מצמרר עד כאב. מעולם לא חשתי כזה קור חולף בגופי.
אכן קטע מצמרר הזכיר לי מאוד ספור בשם"בחלומות תחילתן של התחייבויות" מאת דלמור שוורץ{אמריקאי נולד ב1913} והוא מתחיל"זהו אחר הצהרים של יום ראשון 12 ביוני 1939" הוא רואה את הוריו עומדים להתחתן{כאילו בראינוע} וצועק " אל תעשו את זה, עוד לא מאוחר מדי להתחרט, שניכם עוד יכולים,שום דבר טוב לא יצא מזה רק חרטה, שנאה סקנדלים ושני ילדים עם אופי מפלצתי.." הספור הזה אהוב עלי מאוד לכן נזכרתי.
יפה ומעניין.
אני משערת שתרגמת את השיר מאנגלית.
כדאי לציין זאת במפורש.
גבריאלה, אני לא תרגמתי את השיר. אלא יואב כ"ץ. כנראה שהיה עליי לציין זאת אך מגודל ההתרגשות שמצאתי אותו ומעוצמת הצמרמורות שכחתי לגמרי לציין את שמו. אז הנה.
השיר חזק מאד. איזה אימפקט. וזו לא פעם ראשונה שאני קורא שיר מצוין של המשוררת הזו. יש לה שיר נפלא שנקרא
sex without love
(אפשר למצוא אותו בחוברת 44 של "הליקון" בתרגום רני שחר).
והתרגום של יואב כ"ץ עובד מצוין.
תודה, חגית.
שיר נפלא. תודה שהבאת אותו לכאן.
זה שיר שהפך את ורידיי לאוטוסטראדה של צמרמורות.
זמן רב לא קראתי שיר חזק כל- כך
היי חגית
יש בשיר שלך פשטות, כל כך פשוט, ויפה… אין מה לעשות תמיד יותר קל להשקיף מהצד
להתראות טובה
מהחזקים שלה, והתרגום קולח.