אוקיינוס הקברניט
החדר הזה, בו אני יושבת וכותבת שורות אלה, היה פעם של ילדה קטנה שקיבלה
שיעורי פסנתר. אבל היא לא אהבה לנגן. איזו מורה עם מבטא רוסי נוקשה חבטה מכות
קטנות בראשה כאשר לא עמדה בקצב.
ילדה קטנה אחרת הציצה מבעד לדלת. איזו עַזְיבוּת עמדה במסדרון הזה. הילדה הייתה
בת שש ובסלון הדירה הזו, על השטיח האדום, כתבה שיר לאביה. היא פרשה את
המחברת הדקה בלב השטיח. עפרונה עדיין לא היה מחודד. זו הייתה שעת צהריים
צוננת והמורה לפסנתר חבטה בראש אחותה. אבל בסלון נגנה מוסיקה אחרת.
מי עזר לך לכתוב את השיר? שאלה למחרת המורה.
אף אחד, ענה קול קטן ומופתע.
מי עזר לך? התעקשה המורה.
אף אחד.
באותו חודש יצא השיר לאור בעיתון בית הספר, מודפס במכונת כתיבה, באותיות
שחורות על גבי נייר אפור:
"אבא הוא שלי בלבד
אבא יש לכל אחד
אבל אבי הוא מיוחד
כי הוא שלי שלי בלבד."
המורה לפסנתר הפסיקה לחבוט בראש אחותה. שלחו אותה לשיעורי ציור. קנו לה בד
חדש וצבעי שמן. את הקטנה לקחו לשיעורי בלט, אבל אחר כך הפסיקה, כי זה היה
משעמם.
בכל בוקר ארבה לאביה בין כתלי הבניין עד שמעה אותו מתרחק על ריקשה
אפורה בעלת שלושה גלגלים ומנוע שנוק. ברגע זה שבה ועלתה לביתה. נעלה את הדלת.
הגיפה את התריסים והתעטפה באופל הקריר. לעתים, בגבור עליה סקרנותה, או
בדידותה, השקיפה אל חצר בית הספר מבעד לתריסי החלון. שמי הזכוכית נגהו מעל
לעיר כחלקת תהום, בהירים מבכל שעה משעות היום. האור המבהיר נחפז להכות
בעפעפיה והיא הדפה אותו בעצימת עיניים קלה, למרגלות החלון הגדול על הרצפות
הצוננות דפים לבנים פרשו כנפיהם והתעופפו במחשבתה. תחילה באטיות נעימה
שהערימה אין סוף דפים לבנים, פרפרי פרא מסוחררים בעוצמה שגופה העדין לא יכל
לשאת. כנפיהם הסוערות חלשו על גופה בתנועה רועשת. עריצה. היא נפלה על ברכיה
והטמינה את מצחה בין ידיה. ציפורניה ננעצו בירכיה, מאמצות כוח מספיק לפקוח את
עיניה ולשוב ולהתעטף בעלטה.
החלון נסגר.
חגית בקר טוב.
אהבתי מאד את מה שכתבת.
מרגישה כאילו ידיי כתבו את זה. מוזר.
איריס
איריס, גם אני חשתי בזה דמיון לכתיבתך, ובעיקר כמה שחסר פה ציור יפה בצבעי מים של אחת מהילדות שאת מציירת.
דיוקן יפה, חגית. ונוגה.
(יפה העזובה והעליבות שחוברות לעזיבות. יש בזה גם משהו מן האמנית הבוגרת וגם משהו ילדי).
בדרך שהדיוקן הזה כתוב רואים שלמדת בלט.
🙂
שחר, תודה רבה.
שחר, אתה מצחיק.
זה מעורר הזדהות וכתוב מצוין.
אביטל תודה רבה, מילותייך מדרבנות.
סיפור יפה. נראה כי היית מאוד נחושה כילדה…
שירי, תודה, אבל איך את רואה את זה דרך הטקסט הזה?
מירי, תודה רבה.
מירי, לצערי הודעתך נמחקה.בטעות.
אז אשוב ואכתוב. מקסים
תודה ולילה טוב.