אוקיינוס הקברניט
ליהונתן
הגאות נסוֹגה מן החדר
כְּשאתה ישן בְּסוד מים מתוקים,
ראשך מונח בין ידי כמצוף
אך גופך כבר נוגע בקרקעית.
הרוח מתפתל מעלינו
עת צף מבטי על פניךָ
כחלקיק מים
העולה ויורד מנשימתךָ,
אך אינו מתקדם במישור האופקי,
כִי גלי גוּפך ישֵנים במסתרי מים סודיים
מעירים את גופך המחכה למְשִׁיכת הירח.
הרוּח בגלים סודק פְּתַחִים פְּתַחִים לְאוֹר השמש
והירח נע במעגלי חלומךָ
עד גאות גדולה מציפה את החדר
ומפזרת שברים חדשים. בסוד מים סמויים
אתה גדל וגבהַ, מנִיח ראשך על שפת ידיי
ולא אגע בגוּפך היַשֵן, אך אזרוק אבן קטנה
אל מסתרי הים עד יתעגלו הגלים ויתפשטו החוצה.
הם שיעירו את גוּפך המְחָכֶּה
להתפרק
לאשד מערבולות וקצף
ולפקוח את ים-יְהוֹנָתָן.
זה מכשף ועדין, חגית.
הייתי בודק איך זה נקרא בלי "אך אינו מתקדם במישור האופקי / כי".
חגית, השיר נותן תחושה קסומה של תנועה על גלי הים.
חלק מהשיר נראה לי משוחח עם הסיפור.
גם לי נדמה שהשיר יעבוד טוב יותר ללא השורה שאמיר הצביע עליה.
סוד מיים סמויים, זה העניין בעיני.
אהבתי את השורה:…"אך אזרוק אבן קטנה אל מסתרי הים עד יתעגלו הגלים ויתפשטו הצורה" אכן שיר סוחף מים אל ים …
היי חגית
השער יפה, מעביר את אהבה… באופן אינטואיטיבי הייתי מקצרת, שיהי חד כסכין
להתראות טובה
שיר פוקח ים, חגית.
ואהבתי גם את הקראת השיר במסיבת השירה בשבוע שעבר.
אריאלה מנחם, נראה לי שאת מעלה בעיה חברתית קשה שמתחוללת כיון בחברתנו הצרכנית, בעיה קשה בתחום הרגש. ביכולת להרגיש או לחשוב דבר מה חיובי.
יפיפה