תמי כץ לוריא רקדנית , מורה ויוצרת במחול, כותבת ומפרסמת שירה
חייבת לזוז.
אפילו בקטן.
חייבת לאתחל את עצמי כל רגע.
מכל הכוונים זורם אור גדול
ושום דבר אינו חסר
חוץ מהגעגועים שלי שעמוקים.
עד לאן
לשקוע בחוורון המתוק
של כל הזמן לא להגיע.
בצבע סגול בהיר עפה
ולא מצליחה להחזיק בשני הקצוות.
גם אם אנסה עכשיו-
הכוריאוגרפיה ידועה מראש:
אני נופלת וקמה.
אני טובה אבל הזמן אוזל
והיפעה הזאת אינה נמשכת יותר מידי.
אני אומרת: רק עוד רגע.
אבל לא, זה הזמן הקצוב
ואי אפשר להתחנן
לעוד. אלה החוקים.
את חייבת לעשות
קאט.
יפה ממש תמי, אני אוהבת איך שהשיר בנוי.
היי סיגל,
תודה. זה בדיוק הקטע של השיר
היי סיגל,
תודה. זה בדיוק הקטע של השיר
שיר יפה, תמי!
גבריאלה, תודה.
שיר שמשדר לי לחץ, נחיצות לדבר מה…
"חייבת לאתחל את עצמי כל רגע", יש משהו מאוד נחמד באפשרות לאתחל את עצמך. אם אפשר היה, אפשר היה למנוע טעויות, מריבות, נפילות.
השיר מלא בדברים ש"לא", שמלחיצים:
חייבת, געגועים עמוקים, כל הזמן לא להגיע, הזמן אוזל, זמן קצוב, החוקים, קאט.
אהבתי את האי שקט.
את יכולה להסביר לי לגבי המבנה?
לוסי
תודה על הקריאה והעתעניינות.
המבנה הוא גלישה של השורה האחרונה של כל בית לבית הבא, כך השיר מתחבר קדימה ואחורה, כמו בחיים: שדברים כאילו לא קשורים, אבל בעצם מאד קשורים.הפסיחות הללו גם עוזרות להדגיש את חוסר האונים וחוסר השקט, וההרגשה שהכל בורח בין הידיים, מה שהרגשת נכון בשיר.