תמי כץ לוריא רקדנית , מורה ויוצרת במחול, כותבת ומפרסמת שירה

    הנה כמעט ונגמר גם החודש הזה, שהרבה אוהבים לכתוב עליו. בשבילי הוא גם מן ציון דרך, כי בו ילדתי את בני הבכור. החודש מלאו לו 17, ואני לא מאמינה איך הזמן עובר עוד פעם חודש מאי   עוֹד פַּעַם חֹדֶשׁ מַאִי וְלִכְאוֹרָה שִׂמְחָה עַל הֶאָפוֹר הַנָּמוֹג עַל הַחוֹם הַמְּחַבֵּק כְּחֵיק עַל הַהַבְטָחָה לִבְהִירוּת לְחֹפֶשׁ לִנְחִישוּת גַּם הַתִּינוֹק שֶׁהִתְרוֹצֵץ ...

  מוקדש לאתי- כתבתי את זה בבת אחת ביום חמישי, לאחר שנודע לי על מותה של מכרה מהתקפת לב, צעירה בגופה וברוחה, מלאת חיים ותלתלים משגעים, בת שישים הייתה, יהי זכרה ברוך איך מוות של מישהו מטיל בך ספק ביכולת ובעמידות שלך בכוח שלך להאחז בדברים הללו שהם מובנים מאליהם כרגע למשל זה שאתה יכול להתעלם מהתקתוק שלא פוסק שועט ...

זמן הוא תמונות צרובות   הוא פצע שנפתח כל פעם   הוא המילה שלי שצפה בתוך הרִיק   הוא התקתוק   הוא התקתוק הקצוב הממכר   שאומר שצריך   שצריך כי אחר כך יעבור   יעבור ואפסיד   לכן יש למהר   הוא הקצוב לי לגדול   ועוד קצת לגדול   כמו עליסה אני משחקת   בנדמה לי   נכשלת ...

  מאמר שלי , על מצב המחול עכשיו בישראל, שהתפרסם באתר של אלי אשד, ויופיע בקרוב בכתב העת "עכשיו" http://www.notes.co.il/eshed/55945.asp