בננות - בלוגים / / הַיְיד אֶנְד סִיק- מוקדש לאתי
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

הַיְיד אֶנְד סִיק- מוקדש לאתי

 

מוקדש לאתי-
כתבתי את זה בבת אחת ביום חמישי, לאחר שנודע לי על מותה של מכרה מהתקפת לב, צעירה בגופה וברוחה, מלאת חיים ותלתלים משגעים, בת שישים הייתה, יהי זכרה ברוך

איך מוות של מישהו מטיל בך ספק

ביכולת ובעמידות שלך בכוח שלך להאחז

בדברים הללו שהם מובנים מאליהם כרגע

למשל זה שאתה יכול להתעלם מהתקתוק שלא פוסק

שועט קדימה גם כשאתה במשחק הזה

הַיְיד אֶנְד סִיק

מסתבך סביב עצמך במעגלים

כמה קטנוני מצידך הצורך הזה לדעת ולתכנן
 
את הרגעים הללו שנותרו לך עוד לנשום אויר

להאבק ביכולות שלך, לנסות לחלום, ללאגור כוחות, להלחם,

לוותר, לרפרף, לשקוע, להתפרץ

לעשות תנועות גדולות ועוד תנועות גדולות בחלל

לנסות לתפוס מקום

 

6 תגובות

  1. חני ליבנה

    מוות נותן פרופורציה אחרת לחיים תמי, חכם השיר אהבתי מאוד את "לעשות תנועות גדולות ועוד תנועות גדולות בחלל לנסות לתפוס מקום" החיים בשבילך הם בעיקר תנועה בחלל,וזה מקסים

  2. יפה, אבל למה בלשון זכר דווקא?

  3. שיר יפה. על הצורך (האבוד) להשאיר חותם בעולם.
    אצלי זה בדיוק להפך.

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9751&blogID=236

    שמתי לב שאת מרבה להשתמש בניבים באנגלית. מהיכן נובע הצורך הזה?

    חג שמח
    גיורא

    • תמי כץ לוריא

      היי גיורא,
      תודה על הקריאה והתגובה.
      בעניין צרכים: אני לא חושבת שהשיר הוא על צורך להשאיר חותם. זה שיר על הניסיון העילג שלנו לשרוד, ועל הקיום היומיומי שלנו, וכמה הוא שביר, ואיך אנחנו לא תופסים את זה.
      ועל הצורך לאנגלית: זה גם לא צורך, פשוט אני מנסה לכתוב לעיתים בשפת דיבור, ואם תשים לב, כולנו מערבים אנגלית פה ושם כשאנחנו מדברים. חג שמח!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא